“Don’t let me down”
יום שישי 22 פברואר 2019 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

“Don’t let me down”

“Don’t let me down”


“Don’t let me down” שרים הביטלס ברדיו שמתנגן בראשי, ואני חושבת לעצמי, כמה בעסה בטרם עת יש בשיר הזה, ואני אסביר את עצמי – מי שצופה שיאכזבו אותו, ימצא סיבה שיאכזבו אותו. אם לזה הוא מתכונן, את זה הוא יחפש וגם ימצא.

קצת יומרני לבקש מאנשים לא לאכזב אותך, גם מאלה שאוהבים אותך. כשאני מסתכלת על עצמי בעיניים של החיים שלי, אני רואה שאהבתי וגם אכזבתי, ושזה קורה גם ברגע זה ויקרה גם בעתיד.
לא בכוונה תחילה כמובן, אבל עצם זה שאנחנו רוצים לחיות את החיים שלנו באופן בו אנחנו רוצים לחיות אותם, מתנגש לא מעט פעמים עם האופן בו אחרים רוצים לחיות את החיים האלה איתנו. ואני לא מדברת רק על בני זוג, אלא גם על משפחה וחברים.
ואני ממשיכה לאכזב את היקרים לי שוב ושוב ושוב. כי כמו שאין הבטחות בחיים, גם לי אין הבטחות לתת להם.
להבטיח מצידי יהיה לא אחראי. ואפילו שקר גס, כי הסיטואציה שנכונה לי כרגע, נכונה רק לרגע הזה ותו לא.
גיליתי זאת לא פעם כשחזרתי למקום שאהבתי כמה שנים או אפילו חודש אחרי, המקום לא השתנה הרבה, אלא אני בתוכו.

פעם הייתי נפגעת כשאנשים אכזבו אותי. עכשיו כשזה קורה, (וזה קורה המון – גם בדברים קטנים, גם בכל הקשור לעבודה, חברים, חיים...) אני מזכירה לעצמי שגם אני מאכזבת לפעמים, ושלאכזב זה נגזרת של לחיות, בא ביחד ואין מה לעשות, ככל שחיים יותר בחופשיות להיות מי שרוצים להיות, כך מאכזבים יותר. ולפעמים מה שנשאר לעשות זה להביט בעיניהן המאוכזבות של המתאכזבים ולהגיד (אפשר גם בלי מילים) "לא התכוונתי, אבל אני לא מצטערת, אלה החיים שלי, הדרך שלי וקבלו אותי כך או אל תקבלו אותי, אבל אל תנסו לשנות אותי, וגם אל תגידו לי שאכזבתי אתכם, זה לא יעצור בעדי לחיות".
אני מדברת על לשחרר את המוסכמה החברתית הזאת של לחיות בשביל האחר, למה שנעשה כזה דבר? החיים גם ככה קצרים מכפי שאנחנו יכולים לתאר, אז לדעתי עדיף לחיות אותם בשבילי, ולתעלם מכל אותם מאוכזבים שיטענו שאני לא חברותית, לא באה לבקר מספיק, לא עושה איתם מספיק שיחות טלפון של סמוול טוק ריק מתוכן, לא משפחתית, לא תורמת. פאק איט, תנו לחיות.

להתאכזב זה כביכול פועל סביל - אנחנו מתאכזבים על ידי מישהו. אבל כשאני חושבת על זה עכשיו, אכזבה היא בעצמם העמדה שבחרנו בה. התגובה שלנו נוכח הסיטואציה. ועל התגובות שלנו יש לנו שליטה, לפעמים יותר ולפעמים פחות, וכמובן שכמו כל דבר בחיים, צריך לעבוד על התגובתיות שלנו ולתחזק את זה עד כד שליטה מירבית. עם זאת להתאכזב מלווה ברגש ועל רגשות אין לנו שליטה, גם כשאנחנו חושבים שיש לנו שליטה. אבל בחירה בתגובה אחרת, שהיא לא אכזבה, בהחלט תמזער נזקים.
אז מי שרוצה להתאכזב, מי שמחפש להתאכזב, שיתאכזב, אבל שלא יאשים אחרים, שיאשים את עצמו כי זו התגובתיות שלו ואיך שהוא בחר להתייחס לדברים.

ציפיות יוצרות אכזבות, וזו הדעה המקובלת והרווחת, אבל אני אוהבת לצפות. הצפייה נעימה לי, עושה לי פרפרים בבטן וחיוכים על הפנים, ולא הייתי מוותרת עליה בחיים. אז במקום לוותר על הצפייה, אני מוותרת על האכזבה. מודעת לקיומה של האכזבה, ולאפשרות שתגיע בשלב זה או אחר, במוקדם או במאוחר, אני ממשיכה לצפות בחיוך לבאות.
 


נגה פסו - כותבת כאן, וגם שם.





סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין