שיר הנשמה
יום שישי 22 פברואר 2019 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

שיר הנשמה

שיר הנשמה


האם יש לי מקום בעולם? מה המקום שלי בעולם? יש מישהו שרוצה לשמוע אותי, את מה שיש לי בלב? יש בעולם מקום שבו אני יכול להרגיש בבית? בלי להתבייש, בלי להתנצל – פשוט להיות?

כולנו מכירים את השאלות האלו, אם הן לא גלויות לנו כמחשבות או תהיות יומיומיות, ייתכן שהן יושבות בעורף הכואב, בבטן שלא נושמת, בלסת הקפוצה. יכול להיות שאנו נתקלים בשאלות האלו במפגש עם אנשים חדשים, ואולי אנחנו חשים אותן ככמיהה – אפילו הזעקה האילמת בתוכנו להיות, להגשים, לגעת בחיים באמת, לממש את עצמינו, לבטא את האהבה והיופי שבנו, וגם את הכעס והכאב, בלי להתבייש.
השאלות האלו נובעות מתוך החיפוש התמידי שלנו אחר בית בעולם ובגוף, אחר תחושת שייכות והתאמה בסיסית שנשללה מרובנו כבר בילדות, המוקדמת או המאוחרת. אם רק נצליח להקשיב לסיפור כפי שלבנו מספר אותו, נשמע שבאנו מלאי אמון ותקווה לעולם הזה, נראה תינוק או פעוטה שואלים בכל גופם והווייתם את המבוגרים שסביבם – יש לי מקום? אני שייך?
לרוב הושתקנו, אם על-ידי אמא שהייתה טרודה או כלל לא הייתה, אם על-ידי מורה שמתחה עלינו ביקורת חסרת רגישות, ואולי חברת הילדים הגבירה את ההדהוד של התשובה המצערת – לא, אין לך מקום כאן, אין מקום לביטוי האמיתי שלך. לרוב ויתרנו, וכך קול נשמתנו נאלם.

מפתח הקול

תארו לעצמכם שהייתה לכם היכולת להיכנס אל תוך הגוף הפיזי והרגשי ולטייל בתוכו כמו בספינת חלל קטנה, לגלות מה מתחולל בפנים, לראות את התחושות הפנימיות ולהבין אותן, וגם לרפא, להאיר פינות חשוכות ולהבין את מסתרי הנפש.
תארו לעצמכם שהייתם מגלים מפתח שמקיים תחושת בית בעולם, תארו לעצמכם את תחושות הרווחה והנעימות שמופיעות כאשר "הכל בסדר", כאשר אני במקום שלי, יש לי מקום, יש מקום למי שאני.
אני מאמינה שאלו הכלים שאחריהם רובנו מחפשים – נוכחות בגוף ובחיים, תחושת קיימות, ההיתר הפנימי פשוט להיות. באופן מופלא למדי, יש בתוכנו את המפתחות האלו. אחד המפתחות האפקטיביים ביותר שברשותינו הוא - הקול שלנו.
כאשר אנו לומדים להשתמש בקול המולד, הטבעי והאמיתי שלנו – בלי לבקר את עצמינו ובלי להתבייש, עוד לפני שאנו מתחילים לשיר, בתוכינו כבר מתחיל להתרחש שינוי. השינוי הזה מאופיין בתחושת נוכחות, נינוחות וזכות קיום שלווה.
לקול שלנו יש יכולת להאיר את הגוף והתודעה, ודרכו אנו יכולים לראות את עצמינו בשקיפות. כשאנו מפעילים את הקול בפשטות, מקשיבים לו ברוך ובקבלה, קולנו פותח חדרים נעולים בנשמתנו, מעורר את המהות הפנימית ביותר ומגשר רגשות שנחסמו ולא מצאו דרך להתבטא ולהשתחרר.
לכל אחד מאיתנו יש גוון וגובה קול שהם, למעשה, התדר או הרטט שלו. כלומר, הקול שאני יכולה להפיק הוא הצליל שלי – וביכולתו לגרום לחיים להדהד בכל גופי. כשהגוף ומערכות הגוף חשים בתדר הזה – הם מתעוררים לחיים. בהדרגה, שמחה משתחררת, סודות חבויים נגלים. המהות באה לידי קיום בגוף.
וכשהסליל הזה מתחיל להיפרם, מתחיל להיוולד הניגון של הנשמה. כמו שאמר רבי נחמן "דע לך, שכל רועה ורועה, יש לו ניגון מיוחד משלו". כל אדם הוא יצירה חד-פעמית, שיר חדש בעולם.
ההקשבה התמימה לקול שלנו יכולה לעורר בתוכנו את הניגון של נשמתנו, והניגון מזכיר לנשמתינו שהיא בבית בעולם הזה. הניגון הזה יכול להיות בן לוויה במסענו להיות האדם הבריא והשלם שנועדנו להיות, בכל יופיינו.

שחרור הקול

אני מרפאת בקול, אני שרה ויכולה לגעת עם הקול שלי בלבבות רבים ולהרטיט אותם. אך לפני שנתיים, ולפני חמש שנים, ולפני עשר שנים – לא העזתי לשיר בפני אחרים. וכשכבר העזתי הרגשתי שהיופי שהיום אני כבר רואה וחווה, הוא מכוער ומביש. כשהייתי ילדה לא היה לי קול. הייתי לוחשת מרוב בושה. והבושה הזו התעטפה סביב גרוני כמו צעיף והשתיקה את קולי.
מצאתי אותו. בזעקה, בייאוש, בלית ברירה. באהבה וביופי קיבלתי את הריפוי אל תוך הכאב והבראתי מהאילמות הזו. מהסיבה הזו אני יודעת את המפתחות. חוויתי את כל גוני השתיקה, והיום אני חווה עוד ועוד מהצבעוניות הנהדרת והבלתי מובנת מאליה של הקול האמיתי שלי, שחזר לחיים.
לכל אדם יש קול חי, פשוט, אמיתי. ובקול הזה יש יופי מעצם היותו. באותה מידה אפשר להגיד שהקול הזה הוא פשוט מי שאת, מי שאתה – ולכן, כדאי שיישמע. רובנו בכלל לא מכירים, איבדנו קשר עם הקול התמים שלנו, עם השירה שמתנגנת לנו בלב.
רוב האנשים שמגיעים אליי לשיר – מוצאים את המפתח הביתה. קולם שחוזר, הביטוי שנפתח, ועוד לפני זה – האפשרות שהם מקבלים לשמוע את עצמם ממש – ולא רק במחשבה או הרגשה. כל אלו הם המפתחות.
אישה שכל חייה חיכתה לתורה, מבינה שהתור שלה הגיע, שאין טעם בציפייה לאישור מהעולם. היא מגלה את כישרונותיה, מתחילה להביא לידי ביטוי את מה שיש לה לתת באמת לעולם. איש שבמשך שנים ארוכות לא אוהב את אשתו, בגלל שפעם, בראשית יחסיהם היא בגדה בו – משחרר מגרונו את הזעם והכאב, את העלבון והפחד – ובאורח נס לומד לאהוב אותה.
המענה על השאלות האלו מצוי בלבנו. שהרי - כבר גדלנו. אותו ילד בתוכנו שעדיין מחכה לתשובה – יכול לשמוע דרך קולנו שאנחנו כבר כאן, יכול להרגיש שסוף-סוף אנחנו מקשיבים. דרך החוויה של הקול שמבטא, שנשמע ותופס מקום בעולם, הילד הפנימי שבנו שומע שיש מקום לכל מי שהוא, לחלומות שלו לשטויות שלו, לאהבה.
והוא בוכה, ואז צוחק, ואז שר את השיר שבגללו הוא בא לעולם. הוא עושה את המעשה האחד שמסב לו אושר – הוא חי.
 


הגר שיר ניצן - זמרת, מוזיקאית ומשוררת, מרפאת בקול וצליל, שיחה ומגע, מנחת תהליכי התפתחות ומודעות דרך קול. מלמדת שירה בדרך המיתרים ומתקשרת ידע קוסמי בנושא צלילים ושירת אור. מטפלת מוסמכת בקול ותנועה - VMT – שיטתו של פול ניוהם.
www.premestrela.co.il/hagar-shir-nitzan.html


מאת: נחמה יום שלישי 08 ינואר 2013 12:12
הגר יקירתי,
כל כך אהבתי את המאמר שלך. לי יש סיפור עם ביטוי קולי בקול רם. כשהייתי ילדה - לא התקבלתי למקהלה של ביה"ס. זו היתה מכה לאהבה שלי לשירה. אבל לא ויתרתי - הייתי שרה לבדי בשנות בי"ס יסודי - בחדר שלי, ונתתי לעצמי להתבטא. עם השנים החויה נשכחה. אבל בשנה האחרונה חזרתי אליה. אני מקשיבה היטב לדיסקים של שירה שאני אוהבת ושרה איתם בקול רם. זה כל כך נעים, כל כך מרגיע - אז רציתי לאשש את כל מה שכתבת.
תודה לך
נחמה




סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין