הספרטה של המזרח התיכון
יום שישי 22 פברואר 2019 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

הספרטה של המזרח התיכון

הספרטה של המזרח התיכון


תושביה של ספרטה, שהוקמה מחדש במאה התשע עשרה, טיפחו את העוצמה והכוח הגופני שלהם. הספרטנים דגלו במיליטריזציה: בחינוך שנועד בצביונו הספורטיבי והצבאי לפתח בראש ובראשונה את מיטב הכוחות הגופניים ולרותמם לטובת השמירה על ביטחון המדינה.

הנערים הספרטנים חונכו חינוך צבאי שכלל "חישול", בעיקר באמצעות אימונים גופניים. תושבי ספרטה לא עודדו עיסוק בתחומים כאמנות, שירה ופילוסופיה כפי שהיה מקובל ביוון העתיקה. התחום היחיד שקיבל עידוד היה הצבאי, בשל זיקתו לצבא ולחימה, והכשרת נערים למות מות קדושים היה הספורט הלאומי.

"ההיסטריה גורלה לחזור על עצמה," קלישאה חבוטה אך לגמרי מעוגנת במציאות של היום. מצריים בוערת, סוריה מדממת וחיזבאללה מאיימת. כתוצאה ממיקומה הגיאוגרפי של מדינת ישראל נכפה עליה להיות ספרטנית. ישראל הפכה למדינה של לוחמים. אנשים עם אובר אינטוזיאזם שיש להם מדינה ויש להם צבא - הספרטה של המזרח התיכון. ישראל משחיזה חרבות, מעניקה חינוך ספרטני לחייליה ודוגלת בעליונות כוחנית מזוקקת על מנת לשמר את כוח ההרתעה שלה במזרח התיכון. אבל לא בלי תופעות לוואי.

רצח, אונס והתעללות הפכו לחלק בלתי נפרד מהדי אן איי הישראלי. רצח הפך לא רק ללגיטימי, אלא לתו תקן מודרני. השינוי המיליטנטי שחל במזרח התיכון, ובישראל בפרט, עד היום מבשר רעות. ספינת היהדות מתנדנדת בגלי מים מנוכרים ולא מוכרים. זעזוע טקטוני כזה לא זוכרים גם השועלים הוותיקים ביותר של ישראל. אבל לדיאגנוזה הזאת נלווית פרוגנוזה זהירה, ניתן להתיר את הקשרים שהחברה הפוסט-מודרנית יצרה בנו על ידי עידוד יצירה, אהבה והגשמת חלומות ולא על ידי הפקרה של חיינו בידיהם החלקלקות של הפוליטיקאים.

במקום להתקדם ולנגוס בחיים מהצד הזוהר ביותר של תור ההשכלה, אנחנו חוזרים אחורה בזמן לזמנים חשוכים יותר. אנחנו צריכים לטפח את אותם הדברים שהספרטנים הזניחו; הגשמת חלומות, אמנות, שירה, ריקוד, ציור ופילוסופיה. זה בסדר להשחיז קרניים ולהרכין את ראש השור לעבר גבולותינו, אבל אנחנו, בתור אזרחי מדינת ישראל, צריכים, לא, מחויבים, גם לחטט במגירות הקונספטואליות ולהגשים את החלומות שלנו. להביט בחיים באופטימיות ולא בפסימיות שמוטת כתפיים.

אל אחד

הספרטנים היו ידועים כמאמינים באמונות טפלות וכלכלו את צעדיהם בהתאם לאותות שפירשו כמסר מהאלים בדומה לדתות המונותיאיסטיות של היום. לכל אחד יש אל משלו, וכל אחד נלחם באל שלידו, מלחמת אלים. החלק הארי של האנשים מחזיק בתיאולוגיה מונותיאיסטית, חלק אחר מחזיק בתיאולוגיה הומניסטית או אתיאיסטית, וחלק לא מבוטל מחזיק בפנתאיזם. זה לא משנה אם אתה אתאיסט, בודהיסט או יהודיסט, אף אדם אינו מחזיק באקסקלוסיביזם דתי וייחודי. 

בתור עיתונאי חומד חופש ובתור וירטואוז שהתחיל לטייל בעולם מגיל צעיר מאוד ולמד לפרוט על מיתריו במשך השנים, הייתי עד ללא מעט  תרבויות שונות מסביב לגלובוס. תוך כדי כיתות רגליים קדחתני בשבילי העולם ראיתי אנשים שחיים בהרמוניה מוחלטת עם הסביבה ורציתי לשתף; הם לא מאמינים בפוליסה ספציפית או בספקולציות פילוסופיות, הם מביטים פנים אל פנים בפסיפס החיים ונשארים נאמנים לפרטים הקטנים. הם לא מביאים את אלוהים אל הרוחניק הזוטר, הם מאמינים שאלוהים מתגלם בכל אדם ומעדיפים לבוא במגע עם יצירה מאשר לנשוף אדים לכיוון מלחמה. הם אנשים שאוהבים לחלום ולפתח הבנה אידיאליסטית, ללמוד ולנתח, לצבור ידע וחכמה.

דבר אחד בולט אצל אנשים אלה, הם לא עושים התורה קרדום לחפור בה ואינם נצמדים לדיו שצובע את ספרי הקודש. הם מאמינים בדת האינטליגנציה, זו שמביטה לחיים בעיניים, עם כל האבסורד שלהם, ומלמדת אותם כיצד לעבור את גרורות סרטן הסבל בהכרה מלאה, עד לעקירתו מן השורש, מן ניתוח כירורגי רוחני. אנשים אלה מבטיחים "ניתוח" מוצלח גם אם גדלת על אדני החשיבה היהודית, הנוצרית או האיסלמיסטית. מדובר באנשים בעלי דעה וולנטריסטית, קריאטיבית ורוחנית . יש לנו הרבה ללמוד מהם. אנחנו, בתור אזרחי מדינת ישראל, איבדנו את הזיק, את הניצוץ הזה שהיה לנו בעיניים כשהיינו קטנים, את אותו ניצוץ שניצת בכל פעם שחלמנו לעסוק בכתיבה, ציור או שירה. ניצוץ שכבה ועכשיו נראה לנו רק כאקזוטיקה מזרחית.
 


שי זדה - עיתונאי, טייל, יוצר סרטים דוקומנטריים.





סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין