על החיים ועל המוות
שבת 20 אפריל 2019 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

על החיים ועל המוות

על החיים ועל המוות


רוב בני האדם מאמינים שהם ימותו, אך הם אינם מקדישים לכך מחשבה רבה.

כנראה שרוב בני האדם חיים בהתעלמות מהעובדה הכל-כך חד-משמעית שנמות. אבל הם לא מתעלמים בגלל שהם חשבו על כך היטב, במודע, או בגלל שבדקו באופן מדעי, והבינו והרגישו והחליטו שהם מאמינים בחיי נצח. רובנו מתעלמים, בגלל שאנחנו מתקשים להכיל ולעכל את רעיון המוות, ובעצם מצויים בהתכחשות מתמדת לעובדה המוגמרת והחד משמעית שהמוות כל הזמן נמצא שם, אורב, ופשוט יגיע גם אלינו במוקדם או במאוחר.

לכן, אם בא מישהו ואומר, "תשמעו – יש דבר כזה חיי נצח!" - זה קודם כל מפגיש אותנו עם הרעיון המוכחש, הבלתי נתפש, החד משמעי והנחרץ, שכנראה יום אחד לא נהיה פה בגוף, ומיד מתחשק להדוף את אותו המישהו ולהתנגד לו נחרצות בקול גדול.
פרדוקס!

כשחושבים על זה, מוות הוא אחד הדברים המאתגרים ביותר בחיים.

לפני שנים, כאמנית צעירה תאבת התנסויות, הייתי עושה "תרגילי מוות" - מדמיינת שאני מתה ומרגישה מה קורה. עבורי זאת היתה התנסות מרתקת ומעצימה. גיליתי שכשאני מפסיקה לפחד מהמוות, כמעט שום דבר לא יכול להפחיד אותי יותר.
בהמשך פגשתי בספר  "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיס, את "חניכת המת", שמכוונת בדיוק לאותה חוויה. חניכת המת היא פשוט דבר שמעצים את החיים.

מה שנודע לי על הפיזיקל אימורטליטי

לפני כחודשיים פנתה אלי ענבל שטרן, ישראלית אימורטלית שחיה באריזונה, בהצעה לעזור להפיץ את הקמבק של האימורטליים לישראל. הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה הסטיגמה: "השטותניקים האלו".
אבל התחלתי לחקור על אודותם, וגיליתי שיש היום כמה וכמה קואצ'רים שזוכרים לטובה את ימיהם במפגשי הקבוצה האימורטלית.
גיליתי גם, שרבים ממשתתפי הקבוצה ההיא, עדיין שומרים על קשר וירטואלי עם הקבוצה המקורית באריזונה, וחלקם אף טסים לבקר שם לפעמים.

בארץ, הכל התחיל בשנות התשעים, כשרעיה שטראוס (ממשפחת שטראוס הידועה) פגשה את מנחי הפיזיקל אימורטליטי בלונדון, והביאה אותם לארץ בהתלהבות עצומה. רעיה שטראוס כך שמעתי, היא אשה מדהימה. למרות היותה נצר לאחת מהמשפחות החזקות בשוק הכלכלה הישראלי – היא אשת חזון רוחנית, נדיבה ורחבת אופקים מאין כמוה.

בקבוצה שנוצרה אז בארץ היו "אנשים מן היישוב" - אנשי עסקים רציניים, אמנים, אנשי תקשורת, צעירים סקרנים שנמשכו לעבודת מודעות. כשהקבוצה היתה בשיאה היא מנתה קרוב לאלף איש.
הם עוררו ענין רב, גם אם כקוריוז. מי שלא נסחף פנימה וחווה חוויות מעצימות ומרגשות – עמד בחוץ, וצחק.

מנקודת מבטנו היום, אפשר לראות שהם הקדימו את זמנם בגדול. כבר לפני עשרים שנה, הם דברו על מה שכל קואצ'ר מדבר היום – שניתן לשנות את המציאות שלנו באמצעות שינוי התודעה, החשיבה וההרגשה.

רבים מאותם צעירים סקרנים הפכו מאז לקואצ'רים בעלי שיעור קומה, ורבים מהם חשים תודה על החוויות שעברו, ועל הידע שלמדו אז בקבוצת הפיזיקל אימורטליטי. (מיכל גזית, מלכה אשר, שלמה שוהם ועוד).

הזיקנה כדפוס התנהגות

בספרו "גוף ונפש לנצח", דיפאק צ'ופרה מספר על כמה מחקרים שמראים שתפיסת הזיקנה שלנו היא התניה שניתן לשנות, ושהיא משפיעה מאוד על איכות החיים שלנו בזיקנתנו.

הוכח מדעית שאנחנו מובנים ומותנים להתאים את עצמנו לציפיות שלנו מעצמנו, בהתאם לשלבי החיים המקובלים על כל המשתמע מכך.
מסתבר שאם נחשוב שזיקנה היא תהליך של דעיכה איטית, כל הסיכויים שכזו תהיה זיקנתנו. ואם נחשוב שהזיקנה היא פרט טכני שולי, נראה צעירים ונתנהג כצעירים מגילנו.
אם כך, מה יקרה אם נחשוב... שחיי נצח הם אפשרות?
מעניין, נכון?

בינתיים כבר מצאו מדוזה שחיה חיי נצח. ברצינות! זה מין סוג של מדוזה שכאשר היא עוברת טראומה היא מתחילה להיות צעירה יותר במקום להזדקן.
עוד דבר מעניין קרה בעשרים השנים האחרונות: תוחלת החיים עלתה בערך בעשר שנים.

בתקופה הקצרה שבה אני בקשר וירטואלי עם ג'ים וברני מנחי הפיזיקל אימורטליטי, ועוד לפני שהתנסיתי באופן פעיל באחד המפגשים המלהיבים שלהם, אני כבר מתחילה לחוש את הפוטנציאל של חיים שמועצמים מהמחשבה על חיי נצח. והמפגשים - מלהיבים בהגדרתם. כלומר, המפגשים  מיועדים להלהיב את המשתתפים לחיות את החיים במלואם.

מעבר לרעיון הקשה לעיכול בדבר "חיי נצח", אנשי הפיזיקל אימורטליטי משקיעים את עצמם קודם כל בהעצמת החיים ובגדול. באמת, מה הטעם בחיי נצח, אם החיים הם לא חגיגה מתמשכת של הגשמה וביטוי? מהיכרות עם כמה מחברי הקבוצה, התרשמתי שיש שם אנשים שעסוקים ללא היסוס וללא הרף, בהגשמת חלומות מכל מיני סוגים. 

אולי הגיע הזמן לאוורר קצת את הסטיגמה הנושנה, ולבדוק מה אפשר ללמוד מהם. יותר מלבדוק ולהוכיח את האמיתות המדעית שלה, ולדעת אם היא "הגיונית" או לא, אני אוהבת את הגירוי המוחי שהאמונה בחיי נצח יוצרת אצלי. היא ודאי מציתה לי את הדימיון  ומעוררת השראה.

ומי יודע...
 


ענת שן - אמנית, מורה, עורכת, מפיקה, לשעבר עורכת ראשית בהוצאת פראג.
madmimi.com/mimio/e94883/preview





 

מדיטציות אונליין

סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!