אושו - השד הרוחני
שבת 23 פברואר 2019 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

אושו - השד הרוחני

אושו - השד הרוחני


בתוככי החברה הפוסט מודרנית של היום, עדיין ניתן למצוא כוכים ״סרוחים״ שגל הדף המודרניזציה פסח עליהם, כוכים של חברה חלשה ונכשלת שמצמיחים מתוכם נביאים וקדושים אמיתיים. למרות הגינויים וצקצוקי הלשון בקרב הבורגנות והיהירות המערבית, שעדיין לא הפיקה אדם מואר אחד, הודו היא בהחלט עדות לכך שגם מתוך בוץ טובעני יכול לצמוח לוטוס.

אושו, מהמורים הרוחניים הגדולים ביותר של המאה העשרים, לא הסתיר את חיבתו למרדנות. הוא חווה הארה כבר בגיל 21 והפך לאחד המורים החשובים ביותר של זמננו. חנוט בגלימה כסופה, כובע צמר מונח על ראשו ורולקס על יד ימינו, העביר אושו בסלסול פואטי את משנתו לרבבות. האיש שטען שפרויד הוא אידיוט, אימא תרזה רחוקה מלהיות קדושה, מוות היא לא מילה גסה ו"אלוהים לא מת מכיוון שאלוהים מעולם לא היה חי", הפך לשד הרוחני של המאה העשרים. הוא "אובחן" על ידי הוותיקן כדיבוק בגוף הדתות המונותאיסטיות שניסו לגרשו. גירוש שדים היה האלטרנטיבה הראויה על מנת לשמר את משנתם. הליך הוצאת "השד" מהגוף הדתי היה חלק מהליך הריפוי של הדתיים המסורתיים שהאמינו שיש להיפטר מהאנרגיה השדית הזאת כדי שהגוף הדתי יטוהר. בתוך כך, אושו נודה מארבעים וחמש מדינות שהוציאו עליו "חוזה". ההיפסטר המזוקן, שהתברג גם לתוככי החברה הצעירה, צחק וטען "בזמן שממשלת גרמניה מארחת את הטרוריסטים הגדולים ביותר שידע העולם, הם מפחדים לארח אדם זקן אחד ומונעים את כניסתו למדינתם." חתול הרחוב ששיחק בצעירותו בסמטאותיה של מֶ‏אדְהְיַ‏ה פְּ‏רֶ‏אדֵש, השוכנת בצפון הודו, הפך לנמר בנגלי מסוכן בעיניהם של מיסטיקנים ושוחרי דת רבים. האדישות של אושו כלפי העליהום שעשו עליו דווקא תרמו למיצובו ועודדו פנתאיזם.

האשראם של אושו נולד בפונה והפך לכור היתוך רוחני, בו ניתן לעבור תהליך מוטציוני שיהפוך אותך לאכפתי חומל ומרחם, עבור אנשים שמחפשים קורטוב של אושר. תורתו המרדנית של אושו הדהדה והכתה שורש גם בישראל. אפילו רבנים, חובבי הפוליטקלי קורקט וצעירים ישראלים רבים - שלוקים בסינדרום 'הבועה הפוסט שינקינאית/תל אביבית' - כושפו גם הם תחת מילותיו של אושו. זה לא באמת משנה אם אתה בודהיסט, יהודיסט או קומוניסט, בסופו של דבר אתה תהפוך לאושואיסט.

טנטרה ואלטרואיסטיות כדרך חיים

הטנטרה של אושו, שזכתה לפופולריזציה בקרב צעירי ישראל ותופסת תאוצה גם בימים אלו, מלמדת שדרך מגע אינטימי ניתן להתיר את הקשרים שהחברה יצרה בנו ולהכיל במקומם את האנרגיה האלוהית. זהו פולחן עתיק יומין שקיבל משמעות "אושואיסטית" חדשה. הטנטרה של אושו היא לא רק פרקטית, היא גם הכרחית. על ידי מניפולציה של הגוף {הפעלתם של חמשת החושים}, ניתן לתעל את האנרגיה המינית על מנת להשיג מצב תודעה גבוה יותר. נגיעה מלטפת באיבר המין הגברי או הנשי יכולה להיות מיקרוקוסמוס שוקק של רגשות תוצרת כחול לבן. להפשיל את המכנסיים ולרדת לביבים יכולה להיות דרך נפלאה להגיע להארה.

אושו מציע אלטרנטיבה טבעית יותר לחיים רוחניים; אלטרואיסטיות, מינימליסטיות, מיניות, יצירתיות וולונטריות הם רק חלק מהתפריט שלו שמכוון להארה. הלך הרוח האושואיסטי אינו מפרש את התורה כתנועה לגאולה, אלא על ידי חריגה ממנה. הוא הקדיש את חייו בניסיון להזריק את נוזל ההארה לתוך ליבה של החברה, אך הגוף דחה את השתל בכל פעם שניסה להשתיל לו בינה. הרוחניות המערבית סרחה, טוען אושו, בין אם זה רבנים עם חוקים נוקשים או גורואים עם רעיונות חצי אפויים, תמיד היה מעורב ההיבט הכלכלי. אפילו הרוחניות הפוסט מודרנית, הניואג'יזם, אותם אנשים שמציעים אלטרנטיבה "חדשה" לאזרח "החוטא", באמצעות טארוט, תכשיטים אנרגטיים ותקשור עם עולמות עליונים, אפילו הם רותמים את הסוס הרוחני למחרשת הכסף. תן מס שפתיים לאלוהים, תאכוף את חוקיו הנוקשים והכסף בדרך אליך הם אומרים. הניו אייג' ההיפר קפיטליסטי של ימנו הפך לעוד מוצר שמהונדס לטעמו של הצרכן הישראלי. זהו חוק פשוט בכלכלה; היכן שיש ביקוש יש היצע. ויש ביקוש רב, אין מחסור בבעיות.

תורת הפשטות של אושו נושמת באופן אורגני. היא לא נשענת על רזי תורת הכלכלה המערבית, היא הייתה קיימת מאז ומעולם, "פשטות היא חופש, והקפיטליזם צמח מתוך החופש." במילים אחרות חבל הטבור של המערב, שלוקה בסינדרום ״היהירות והחזירות הקפיטליסטית״, היה ועדיין מחובר לרחם המזרח. בורות, חוסר שלווה ובערות הם תופעות לוואי ישירות של חיים שהוקדשו, מתוך תכנון מוקדם, לצבירה של כסף, הון ורכוש. לעומת זאת, אינטליגנציה, שלווה ומודעות עצמית הם תוצר ישיר של מינימליזם טוען אושו. כאן למעשה נולד הזיהוי המושלם בין יהירות לענווה, בין עושר לאושר, בין כלכלה לגאולה, בין סבלנות לבערות ובין אינטליגנציה לבורות.

על קברו של אושו מתנוססות המילים הבאות:
"מעולם לא נולד, מעולם לא מת, רק ביקר את כדור הארץ בין השנים ה 11 לדצמבר 1931 עד ה 19 בינואר 1990".


שי זדה - עיתונאי, טייל, יוצר סרטים דוקומנטריים.


מאת: אייל יום רביעי 11 ספטמבר 2013 20:54
שלום שי. ראשית אתה כותב יפה וזה בהחלט נעים לקרוא את מה שכתבת. זה נכון מאד שאושו הציע: "אלטרנטיבה טבעית יותר לחיים רוחניים" - אך אידיאה לחוד ומעשים לחוד. כן, גם אצלו ובבית מדרשו כבבית מדרשו המשנאי של רבן גמליאל בשעתו, נאמר: "כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יהין להכנס!" והתלמידים נדרשים היו לעבור במרפאת אושו בדיקות רפואיות לא סמפטיות כלל לפני שהיו עוטים את גלימת התלמיד. מלבד זאת, ביזנס לא קטן צמח לו שם בפונה הרחוקה לה ממומביי 3 שעות נסיעה ובמחיר עלות מכירת רוחניות המזרח למערב בנה האיש אימפריה מרשימה. אמנם "לא במותו ייקח הכל" וכבודו במקומו מונח, אך עדיין האנושי, כולל אושו (!), נותר אנושי ביותר והפער בין האידיאה לבין מימושה עדיין נותר בעינו. כל טוב ותמשיך בבקשה לכתוב. תודה. אייל




 

מדיטציות אונליין

סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!