על אמון, אמונה ובְּהַקְתי-יוגה
קוסמיק לאברס מסע
שבת 16 דצמבר 2017 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

על אמון, אמונה ובְּהַקְתי-יוגה

על אמון, אמונה ובְּהַקְתי-יוגה


"אמונתו של אדם הינה תולדת המידות המשפיעות עליו. נאמר שישות החיים מפתחת אמונתה בהתאם למידות החומריות שחוברות לה." (ב.ג. 17.3)

האמונות שלנו מבוססות על גורמים רבים; העיקריים בהם הינם חינוך וסביבה. (האדם נולד עם מידות טבע מסוימות, משמע נטיות להאמין בהתאם לעבר שלו ומידות הטבע שלו. החינוך והסביבה מוסיפים על מידות אלו.) דרך החשיבה שלנו מותנת למנטאליות מסוימת, לחינוך מסוים וגם לסביבתנו יש חשיבות מכרעת על דפוסי החשיבה המניעים את חיינו.

כאמור החינוך שקיבלנו בבית והסביבה בה אנו חיים משפיעה רבות על אמונתנו. במאה שערים כולם מאמינים באלוהים ובסגולת עמו הנבחר; בקרב הקיבוצים, אין אמונה באל, אך יש אמונה איתנה (לפחות כך היה בעבר), באדמה המקודשת ובחשיבות הלאום. ילד מתחנך וגדל על-פי האמונות של מחנכיו, הן בבית והן בבית ספרו ובסביבתו הקרובה.

הילד מקבל כמובן מאליו את דבריי קרוביו ומסגל לעצמו את אורח חייהם כפי שבני דורו רואים לנכון.

אם נבחן מבחינה סטטיסטית, נגלה שלרוב ילד שנולד למשפחה דתית נשאר דתי והפוך (למרות שגם אחוז החוזרים בתשובה וגם החוזרים בשאלה גדל עם השנים). ילד שנולד לאבא כדורגלן לרוב מנסה להמשיך בדרך אביו.

המונחים "חזרה בתשובה" ו"חזרה בשאלה", נתפסים בקרב הציבור בצורה שגוייה בעיני. אדם המתקרב אל הדת נחשב לחוזר בתשובה, והמתרחק ממנה לחוזר בשאלה.

הבה ונבחן זאת; נאמר שאדם גדל בחברה חילונית ומטריאליסטית ומאמין שאין תכלית ומטרה בעולם זה, אדם כזה, שחי את חייו רק כדי להשביע את חושיו ולספק את בני משפחתו. נניח שאותו אדם, עקב אירוע מסוים, מתחיל לשאול שאלות: מי אני? בשביל מה כל זה קיים? וכו'. ולבסוף לאחר חיפוש הוא מגיע אל חיק הרב והדת.

האם אדם זה חזר בתשובה או בשאלה?

כמובן שישנם מניעים רבים "לחזרה בתשובה", ישנם כאלה שפונים אל הדת ממצוקה נפשית קשה, הם רוצים להפסיק לחשוב ולהרגיש, עקב בעיותיהם בחיים, והדת משמשת להם ככר נח. אחרים מגיעים אל הדת ממצוקה כלכלית או עבר פלילי עשיר (החזרה בתשובה נתפסת כחרטה, ואופציה לשחרור מוקדם). נכון שבהרבה מקרים החוזרים בתשובה תופסים עמדה קיצונית, דבר שלא מצביע על מחשבה יתירה. אך במאמר זה איני מתמקד בכל חוזרי התשובה הללו, אלא רק בזה החוקר את האמת ומבקש לדעת את המוחלט.

נחזור אל אותו אדם, לפני "חזרתו בתשובה" הוא לא שאל שאלות, ראה את החיים חולפים אל מול עיניו ללא שום תהיות. הוא פשוט חי את חייו כפי שחונך. אך מאוחר יותר הוא התחיל לשאול ולחקור. היש חוזר בשאלה גדול ממנו? אנו מכנים אדם כ"חוזר בתשובה" מכיוון שהוא מקבל את דברי מורו ואת הכתבים בעניים עצומות. אך אדם חילוני המקבל את דבריו של המדען באותה קלות דעת מבלי יכולת לבדוק. במה הוא שונה מן האדם הדתי? אחד מאמין שהתשובה נמצאת פה והאחר מאמין שהיא שם. איזה הבדל יש ביניהם?

שוב, אנו בוחנים את המציאות על-פי אמונתנו שתלויה רבות בסביבה ובחינוך שקיבלנו. כלומר, אנו נולדנו לתוכה, האמונה עיצבה אותנו ולא אנו אותה.

האמונה היא הקובעת את מעשינו ומעצבת את אורח חיינו. למשל, בנאדם משקיע בבורסה כי הוא מאמין שדרכה הוא יוכל להרוויח. האמונה דוחפת אותנו לבצע את פעולתנו.

האמונה עיצבה את האופן בו אנו מבינים את המציאות, אך זו אינה כפופה לאמונות שלנו ולדרך הבנתנו אותה. ילד קטן המשחק עם בובה, מאמין שהבובה חיה ומתייחס אליה בהתאם, אך אמונה זו לא מעניקה לבובה חיים. עבור הילד הבובה אכן חיה, אך אם נצבוט אותה היא אינה תרגיש בדבר.

אמונה יכולה להיות עיוורת ולמעשה לא להתבסס על כלום מלבד תחושה או דעה קדומה, וכאן האמון נכנס לתמונה.
ההבדל שבין אמונה לאמון, זהה להבדל שבין ברזל לזהב. גם ברזל וגם זהב הינם מתכות, אך מהו השווי והאיכות של הברזל לעומת הזהב?

בנאדם נמצא עם תיקו הכבד בתחנת הרכבת ושלפוחית השתן שלו מתפוצצת.... הוא סורק את הממתינים בתחנה, ולבסוף הוא ניגש לבחורה בגיל העמידה ומבקש ממנה לשמור לו על התיק. הוא מאמין שהיא אישה הגונה. לעומתו, אדם נוסף המצוי באותה הסיטואציה, פוגש במכר שלמד איתו בבית-הספר ומבקש ממנו לשמור על התיק. הוא מכיר את הבחור ויש לו אמון בו. כלומר, אמון הוא דבר מבוסס; אמונה לא בהכרח.

האמונה מתבססת על תחושה ועל תבניות חשיבה שהוטבעו בתוכנו (על יהודי ניתן לסמוך ועל ערבי לא), ואילו אמון מתבסס על ניסיון העבר. אמון הוא דבר שנרכש עם הזמן.

אמון ורצון ראשוני

כדי להתחיל ולתרגל בְּהַקְתי-יוגה לא נדרשת שום אמונה, דרוש רצון ואמון ראשוני. ללא אמון ורצון למעשה אין ביכולתנו לעשות שום פעולה בעולם זה. למשל, כאשר מתעורר בי רצון לטוס לחו"ל, אני פונה לסוכנות נסיעות שיש לי אמון בה. בלי הרצון לטוס ואמון בסוכנות הנסיעות ובחברת התעופה, אין ביכולתנו אפילו לרכוש כרטיס טיסה.

בשיעור הראשון בפיזיקה המורה כותב נוסחה על הלוח, שאין לתלמיד שום סיכוי להבינה ולבדוק אם היא נכונה. אך התלמיד נותן אמון במורה ובתהליך ובסוף השנה הוא יוכל להסביר את אותה נוסחה גם לאחרים.

גם למתרגל בְּהַקְתי-יוגה יש בהתחלה ספקות, אך הרצון והאמון הראשוני במורה, בכתבים ובתהליך גורמים לו להתחיל ולתרגל, וככול שהוא מתמיד בתרגולו ורואה על עצמו את התקדמותו הרוחנית, האמון גובר והספקות יורדים.

מתרגל הבְּהַקְתי אינו עונה על הגדרה של החוזר בתשובה הקלאסי וגם לא על זו של החוזר בשאלה. במובן מסוים המתרגל מצוי במישור "התשובה" עקב שאיפתו להתקרב אל אותה אמת מוחלטת שלא תלויה בשום אמונה; אמת, שאינה תלויה בזמן ובמקום; אמת, שלעולם לא משתנה. אך מצדו השני של המטבע המתרגל לעולם לא מפסיק לשאול ולחקור.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בהתעמקותו בבְּהַגַוַד-גִיתָא, פרק עשירי פסוקים 4-5 אומר כך: "חופש מספקות ואשליה יכול להשיג מי שגבר על החשש, ומבין את הפילוסופיה הנשגבת. לאט אבל בטוח הוא משתחרר מבלבול. אין לקבל דבר באופן עיוור, אלא בקפדנות ובזהירות."
כאשר עולות ספקות צריך להתעמת איתן ולבדוק אותן ולא להדחיקן. הפילוסופיה של היוֹגַה מחנכת את המתרגל לשאול ולחקור כל הזמן. בראשית דרכו, מתרגל הבְּהַקְתי שואל "האם"? אולם כאשר האמון מתגבר, שאלותיו הן "כיצד", כיצד להתקדם. בהתחלה השאלות עולות ממקום של ספק, ואילו בהמשך הן מגיעות מתוך רצון לדעת עוד ולהתבסס יותר ויותר בידע.

אנו בעולם המערבי מתבססים על הנחות יסוד רבות שאין ביכולתנו להוכיח. למשל, לפני כך וכך שנים לא היו בני-אדם. למה לא היו? כי לא מצאנו שרידים. העובדה ששרידים לא נמצאו לא מוכיחה שלא היו בני-אדם. אם לא מצאנו זה אולי סימן שאין, אבל לא בהכרח. כמה דברים לא מצאנו בעבר ועכשיו הם בנמצא; שלדים, קברים, מקדשים עתיקים, מגילות גנוזות ועוד. וכך ישנן עוד הנחות יסוד רבות לא מבוססות שלא כאן המקום לפרט עליהן. היוֹגַה מכל מקום לא מקבלת הנחות אלו כמובן מאליו, וחוקרת לעומק. למעשה מתרגל הבְּהַקְתי הינו חוזר בשאלה הגדול ביותר. היוֹגַה בוחנת בכליה כל הנחת יסוד מחדש ולא משאירה מקום לאמונה. אך כן, דרוש אמון כדי להתחיל ולצעוד בנתיבותיה.

הפילוסופיה של היוֹגַה מושתתת על שתי הנחות יסוד שאם נבחן אותן ממש בקצרה נמצא אותן הגיוניות לחלוטין.

הנחות היסוד של היוֹגַה

1.אינני גוף זה – זו היד שלי, זו הרגל שלי, זה הראש שלי וזו הבטן שלי. אם נחלק את הגוף על פי עקרון זה נמצא שהגוף הוא שלי. אך איפה אני? גם האוטו הוא שלי; אך איני האוטו. גם הבית הוא שלי; אך איני הבית.

פעם הייתי בגוף של ילד, כיום אני בגוף של גבר ובעתיד אהיה בגוף של זקן. התאים והרקמות המרכיבים את גופי התחלפו. טעמיי, אמונותיי, פעולותיי ודרך חיי השתנו לחלוטין במרוצת השנים. אך עדיין ישנו איזה שהוא ניצוץ שנשאר זהה, למרות כל השינויים הרבים – אני תמיד נשאר אני. ממש כמו שיר הילדים המפורסם: "לפעמים אני שמח, לפעמים עצוב, אבל אני תמיד נשאר אני".

אני חי, מרגיש וחווה. אני לא גוש הכימיקלים המת שמרכיב את גופי. חתן פרס-נובל לפסיכולוגיה ורפואה, אלברט סזנט גיורגי אמר פעם: "חיפושי אחר סוד החיים נסתיימו באטומים ואלקטרונים, שהם חסרי חיים לחלוטין. במקום כלשהו לאורך הדרך חמקו החיים מבעד לאצבעותיי. לכן עתה, לעת זקנה, אני מתחקה על עקבותיי."

יהיו כאלה שיגידו, ש"אני", זה בעצם המחשבות והרגשות שלי, אך לפעמים אני מנסה להתרכז וללמוד למבחן אך המחשבה נודדת ממני, אני מנסה להשיבה, אך לשווא. אם אני הייתי המחשבות שלי אז יכולתי לשלוט בהן וכמובן שהן לא היו נפרדות ממני. אותו עקרון פועל גם לגבי הרגשות.

לפעמים אני מנסה להביע רגש, אך הוא תקוע. לפעמים אני מנסה להדחיק אך הרגש יוצא החוצה. גם הרגשות והמחשבות בדומה לגופי; הן שלי אך הן לא אני.

בנוסף, גם זכרוני בוגד בי. מי הוא אותו בי שבו הזיכרון בוגד?

תמיד יש לנו תחושה שאנו נפרדים לא רק מן הגוף, אלא גם מן הנפש המהווה את תפקודי הרגש, החשיבה והרצון.

מהו ההבדל שבין גוף חי לגוף מת? למה מכונת כביסה, רכב וחללית לאחר שהתקלקלו תמיד ניתן לתקן (לפעמים מבחינה כלכלית הדבר אינו משתלם), אך גבעול קטן של עשב לאחר שניתק משורשו כבר לעולם לא נוכל להשיב לחיים?

גופי עשוי מאותם הכימיקלים בשינוי מרקם שמהם עשויים רכב, חללית ומכונת כביסה.

אך מכונה אינה חפצה בדבר, היא חומר מת העשוי מאותם היסודות בשינוי מרקם – שמהם עשויים האדם והכלב. אך לאדם ולכלב יש רצון, אינטליגנציה וכוח חיוּת שלמכונה אין; לאדם ולכלב יש תודעה!

התודעה היא ההבדל שבין גוף חי לגוף מת. כאשר גופי מודע, אני מרגיש כל נגיעה קלה שנוגעים בו. אך לאחר רגע המוות, גם אם יבתרו את הגוף איני ארגיש דבר, כי גופי נמצא ללא תודעה, משמע ללא רוח חיים.

"ממש כמו השמש האחת שמאירה את היקום כולו, מאירה ישות החיים האחת שבגוף את הגוף כולו בתודעה." (ב.ג. 13.34)

היוֹגַה מלמדת אותנו שאנו לא הגוף הזה, אלא הנשמה הנמצאת בתוכו המאירה את הגוף כולו בתודעה.

2. חיים מקורם מחיים – זו ההנחה השנייה של היוגה וניתן לראות אותה בטבע הלכה למעשה. שתי גופות מתות לא יכולות ליצור גוף חי; משמע שתא חי אחד יוצר תא חי אחר ולא תרכובת כימיקלים כזו או אחרת.

אנו יכולים לראות שכל יצור חי נולד. לכל נולד ישנו מוליד.

יצור חי מוליד יצור חי אחר, זהו חוק הטבע, לכן כדי שחיים היווצרו חייב להיות גם היצור החי הראשון שלא נולד ותמיד היה (אלוהים) שהוליד את המולד הראשון. הגיון פשוט.

ככה מדע עובד. מעלים לאוויר הנחות יסוד הגיוניות ולוקחים לבדיקה במעבדה.

בהקתי-יוגה הכוללת בתוכה מדיטציה, תפילה תזונה מסוימת ואורח חיים מתחשב ונותן לאל, לבריאה ולברואים מהווה את הדרך (הניסוי) לבחון ולאמת הנחות יסוד אלה. רק אם ננסה נדע.

אין כאן כל עניין של אמונה – אנו מדברים מבחינה מדעית.

ההבדל שבין אמונה למדע

ההבדל שבין אמונה למדע הוא שאמונה מושתתת על חינוך מסוים שעליו גדלנו, ועל דעה אישית שלרוב לא ניתן לערוך בה ניסויים. ואילו מדע בוחן הנחות יסוד וברות ניסוי.

להלן דוגמא: ישנם מדענים הטוענים שחיים מקורם בחומר. כמובן שהם מודים שצריך תנאים מאוד מסוימים וקיימת הסתברות מאוד נמוכה, אך בסיטואציה מסוימת תרכובת כימיקלים אכן יוצרת חיים.

כאשר אנו שואלים את אותו מדען, מתי תוכל ליצור חיים? הוא יגיד שבעתיד. בעתיד זה אמונה – זה לא מדע! אם כרגע המדען מצליח לייצר רכב שנוסע 20 קמ"ש, והוא יגיד שבעתיד הוא יצליח לייצר רכב שיסע 80 קמ"ש, אני אתן לו צ'אנס, זה הגיוני ולוגי.
אבל עד עכשיו לא הצלחת ליצור שום יצור חי, מה מניע אותך לחשוב שבעתיד תצליח?

האמרה שחיים נוצרים מחומר הינה אמונה. בעוד שלהגיד שחיים נוצרים מחיים זה מדע, וניתן לראות זאת הלכה למעשה בכל לידה ולידה.

אם נמשיך ונחקור לעומק את הפילוסופיה של היוֹגַה נגלה שהרבה מהנחות היסוד "המדעיות" שלנו, אינן עומדות בסטנדרט המדעי. איך שהוא לאורך הדרך כביכול התהפכו היוצרות, המדען מנסה לחקור את המטאפיזי, שכבר מעצם הגדרתו אינו ניתן לחקר בכלים מדעים החוקרים רק את הפיזי. בגלל חוסר יכולתו הוא מפתח השערות ותאוריות, או במילים אחרות: אמונות! ואילו הבְּהַקְתי-יוגי שחוקר ובוחן כל דבר מחדש מתבסס על הנחות יסוד הגיוניות ודרך התרגול הרוחני מאמת אותן.

לסיכום, הפילוסופיה של היוֹגַה דנה במדע הרוחני. ספרי היוֹגַה; בְּהַגַוַד-גִיתָא והשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם מעניקים לנו את הידע, והתרגול הרוחני עצמו מאמת בתוכנו את הנחות היסוד ומגביר את האמון במורה, בכתבים ובדרך.
 


 רז הנדלר - חי בקיבוץ יפעת. את זמנו מעביר בין מטעי האבוקדו והשקדים בקיבוץ לבין המבואות הדרומיים של הרי ההימאליה בהודו. מקדיש את חייו לחקירת האמת, תוך התקדמות רוחנית - תנועת הַרֵא קְרישְׁנַה. 
www.yogaoflove.org





קוסמיק לאברס - מסע

סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין

קישורים

קוסמיק לאברס מסע