על החיים ועל המוות
שבת 21 אוקטובר 2017 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

על החיים ועל המוות

על החיים ועל המוות


"הלוויה היא הזדמנות לזכור את האהבה שחיברה בינינו לבין הנפטר וגם להזכיר לנפטר שעליו להמשיך בדרכו, בלי להיאחז בחיים שהותיר אחריו. הלוויה מסייעת לבסס את האיזון העדין שבין רכושנות לאהבה, בין הרצון להיאחז בנפטר לבין הרצון לאחל לו דרך צלחה." מתוך: "מי מת? המוות כמורה לחיים" סטיבן לוין

החודש נתבשרתי על מותה הפתאומי של אמא של חברתי הטובה, אחותי לדרך בשנים האחרונות. אחות כזו של נפש, מחשבות, כמיהות וכל מיני כאלו קטנות של החיים…
לא הייתי בהרבה לוויות בחיי הקצרים. הראשונה היתה של סבי היקר לי מכל. אדם אהוב וקרוב ללבי שלגרסתי "מת משעמום". צלול בדעתו אך קמל בגופו הוא נפרד מאיתנו ארבעה חודשים אחרי שהוכנס למחלקה סיעודית שבה לא היה לו עם מי לדבר. סבי היה איש של מילים, משפטים, שנינויות והשיחות המקסימות שלנו מהדהדות בי עד היום הזה. הלוויה השנייה היתה של אבא של חברה קרובה אשר היה חולה זמן רב בטרם מותו. מוות שהיה צפוי.

והחודש, בהפתעה גמורה, מותה הפתאומי של אותה אם וסבתא גרם לכולנו להישאר משתאים מול דרכי האל וסודות הבריאה. במיוחד הסודות של הגוף הפיזי ששוב מראה לנו שהוא מנגנון כה עדין, מורכב ומופלא. ששוב מבקש אותנו להכיר אותו ולהתיידד עמו… אותה חברה היא לא חברת ילדות, גם לא כזו מהצבא או מהלימודים, חברה של השנים האחרונות אבל אהבה גדולה לי אליה כמו היתה שם מאז ומתמיד. את האם ראיתי רק ארבע פעמים בחיי אך היא השאירה בי חותם כה עמוק וחיוך כה רחב שהיה לי מיד ברור שאני מזיזה הכל ומגיעה להיפרד מאשה נדירה זו. יש כאלו אנשים בחיינו. אנשים שהם השראה עבורנו מעצם היותם מה שהם. והם לא חייבים להיות איזה וואוו של בן אדם מוכר או נערץ. וזה היופי, באדם הפשוט שנוגע בך. היא היתה כבת שישים פלוס עם מבנה גוף כה יפה, רך גמיש ונמרץ. לי אישית יש חולשה חזקה לנשים מבוגרות עם שיער לבן ולה היתה תספורת קארה כסופה ונחושה, ממש כמו האף שלה, ממש כמו הסנטר וכמו המבט השובבי בעיניים. אני זוכרת את ההלם שחשתי כשראיתי אותה לראשונה בחיי. חברתי היתה עם תינוקת ראשונה, אני הייתי יומיים לפני לידה ותוך כדי שיחה על כמה שהאימהות שלנו משנה לנו את היחסים עם האם (שהם תמיד, אבל תמיד, טעונים) היא פתאום הגיעה. סופר סבתא עם פרץ של חיים ועם יופי חזק מחד ואך מלא רוך מאידך. והיה בה שקט מדבק ושובה לב. מבלי שהיא בכלל תדע או תבין שיש לה את זה - היתה לה הילה של רוגע בתוך כל העשייה הזו. שקטה אבל מלאת חיים וערנות. יש נשים כאלו שכשאני רואה אותן אני מיד נשבעת לעצמי שכדאי לי שכבר אתחיל לרוץ. לא רק בספרים עם הזאבים, אלא ממש ריצה פיזית. חזקה כזו. בשדות. עם השדות.

והיא היתה ממש שדונית קסומה הסבתא הזו. נכנסת לבית עם שקיות מלאות כל טוב וכבר מתחילה לתקתק עניינים, שמה סיר מרק בלי להתאמץ, יורדת לרצפה לגזור ציפורנים לבייבי ותוך כדי, בשלווה מהפנטת גם מתפקדת יפה כאמא של… ולא רק סבתא של…

הלוויה היתה מושלמת. מוזר לומר זאת על לווויה. לא? אבל כך זה היה. על גבעה שמשקיפה לכינרת, תחת עץ פקאן כמעט ערום והרבה עצים ירוקים מסביב, ספסלים לשבת ושמש מחממת של חורף, ליד בעלה אהובה היא נקברה. בחייהם ובמותם. ואחר כך הגיעו השיחות הקטנות, קצוות של הכרת תודה דווקא על הפתאומיות ועל כך שלא סבלה ולא חלתה ולא התבזתה במחלה קשה אשר היתה סוחטת את הגוף הנערי והמושלם שלה. וכיאה לנו, אנשים שמחפשים משמעות והסבר לדברים, הגיע גם העיסוק במציאת סימני פרידה בכל פעולה שקדמה למותה. סגרה קצוות, נפרדה לשלום… ובבית, פתיחת אלבומי תמונות וצחוק גדול ומשחרר, רגע לפני ששוב מעכלים ובוכים, ואז שוב זיכרונות והרבה הרבה צחוק שהופך לבכי ושוב לצחוק… כיאה לשבעה טובה.

בזמן הלוויה שוב נזכרתי בספרי המוות שלי והבטחתי לעצמי לקרוא בהם שוב. רק כדי להתחזק. ממליצה בחום להחזיק לפחות אחד כזה ליד המיטה… שניכנס לפרופורציה מידי פעם…

מותה הפתאומי של דגמרה, אמא של רותי פריש בת זוגתו של רפיק ידידיה, איש יקר ואהוב, השאיר את כולנו המומים. דגמרה היתה סמל של חיים ונגעה כנראה בהרבה אנשים, לא רק בי. היה בה פרץ חיים שובבי ומקסים ממש כמו זה הקיים בביתה, רותי פריש. כל שנותר לי זה להודות על שאשה אחת נגעה בי ונחרטה אצלי לנצח בפנתיאון הנשים היפות שראיתי מימי. תודה על הבת הנפלאה שלך. תודה שחזיתי בך נפלאה שכמוך, ולו לרגע שהפך לנצח. נוחי על משכבך בשלום.

 


תמר עדי - מורה בכירה ליוגה, מנהלת מרכז צ'אנדרה יוגה בתל אביב. מתרגלת ומלמדת יוגה תשע שנים. בשיעוריה מדגישה את הנשימה כתנאי ראשוני להורדת לחץ ורק אז תרגול תנוחות יוגה. תמר מלמדת הן רצפי תרגול זורמים שנועדו ליצור חום והן דגש על שהייה ממושכת בתנוחה כך שאפשר לבדוק את היכולת לנשום נשימה מלאה ולשים לב למחשבות שעולות תוך כדי התנוחה. מלמדת קבוצות ותלמידים פרטיים בתל אביב, במושב אביאל ובמסגרת סופ"ש יוגה וניקוי מיצים.
chandra-yoga.com


מאת: michalnetter יום שלישי 12 פברואר 2013 18:47
חושבת המון על דגמרה .אהבתי אותה ,היה לנו כיף כשניפגשנו, וכל כך שמחתי שיש לי המון דברים משותפים
והעיקר להתפעל מהנכדות הנפלאות שלנו.
היתה לה רוח צעירה ,היא היתה חתיכה וכל כך אהבה שסוף סוף יש לה משפוחה.
חבל שהיא לא זוכה לראות את הבנות ,בטוח היתה מתפוצצת
מנחת,כמוני.




סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין

קישורים