מַנְתְרַה שחוצה כל גבול
לילות אהבה במדבר - באנר אורכי
שבת 16 דצמבר 2017 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

מַנְתְרַה שחוצה כל גבול

מַנְתְרַה שחוצה כל גבול


אני נמצא בוְרינְדָאוַנַה עיר שכולה קְרישְׁנַה. המקום שבו לפי הספרות הוֵדית התרחשו הופעתו של קְרישְׁנַה ועלילות הילדות הרבות שלו שכל ילד בהודו מכיר וכל כך אוהב.

אחר הצהריים, שעת דמדומים, כדור האש מתחיל לשקוע, וגוונים שונים מופיעים בשמים. אני מתיישב על הדשא המוקף בעצים. סביבי יושבים כ- 30 איש (נוספים הצטרפו בהמשך); גברים ונשים, ילדים ומבוגרים, שחורים ולבנים. ישנם הודים, ישנם רוסים, אמריקאים, פיליפינים, אפריקאים וסינים. כל אחד הגיע ממקום כל כך שונה אך אלוהים אחד ומַנְתְרַה אחת מאחדים את כולם.

כולם יושבים בחצי גורן מול מָאדְהַוַה פְּרַבְּהוּ היושב במרכז. הוא יושב עם גב זקוף ועיניים עצומות ומנגן בהרמוניום (כמעין פסנתר רוח). זרועותיו מעוטרות בקעקועים של מילים סנסקריטיות, יש לו שפם וזקן ולראשו ראסטה גדולה קשורה מאחור.

המראה היה מאוד סוריאליסטי, מָאדְהַוַה פְּרַבְּהוּ נראה כאילו יצא ממסיבת רגאיי, אך סביבו יושבים מבוגרים וצעירים מכל המינים והסוגים. הוא שר במתיקות רבה, קול גבוה ועדין. הוא שר ואחריו כולם עונים;

"הַרֵא קְרישְׁנַה, הַרֵא קְרישְׁנַה, קְרישְׁנַה קְרישְׁנַה הרא הַרֵא הַרא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא"

קולו כקול אשר מתחנן, הוא מבקש מכולם לשיר בעצמה ומהלב. הקהל מגיב, המַנְתְרַה נשמעת כמו תחינה, כמו בקשה לאל. האל אינו רק שומע את המַנְתְרַה הוא נמצא בתוכה, הוא מגיע איתה, הוא נוכח כל הזמן.

המַנְתְרַה יוצאת מתוכי, מגיעה אל השמים, חוצה את היקום, מתפזרת לכל עבר ונכנסת שוב לתוכי. הפעם אני מרגיש אותה מבעבעת בכל אחד מאברי גופי. הקצב איטי ואחיד. כולם שרים בקול ובציפייה רבה. המַנְתְרַה גוברת על הבדלי השפה, המנטאליות, על פער הגילאים. היא פשוט מעבר להכול, היא חוצה כל גבול. היא מציגה את האמת הנצחית והאוניברסלית, אמת אחת שיש בכוחה לאחד את כולם.

לא פעם שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה אמר שמַנְתְרַה זו יכולה להשכין שלום בכל העולם. כאשר אדם מגיע לוְרינְדָאוַנַה הוא מבין כמה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה צדק.

ביסוס המַנְתְרַה בכתבים

ישנם בכתבים הוֵדיים פסוקים רבים המעידים על עצמתה של המַנְתְרַה. תפקידה של המַנְתְרַה הוא אחד אך הוא מתחלק לשניים. המַנְתְרַה עוזרת לנו לגבור על המיינד (נפש), לגבור על המשיכה לחיי החומר. אך לא די בביטולו של החומר כדי לבסס ולהתבסס בחיים רוחניים. המַנְתְרַה מחברת אותנו ישירות לאל דרך הַרֵא – אנרגיית האהבה שלו.

בבְּרַהְמָא סַמְהיתָא (5.38) נאמר, "אני סוגד לגוֹוינְדַה (קְרישְׁנַה), הריבון הראשיתי, אשר נגלה תמיד לאותו דבק שעיניו מוצפות בדוק של אהבה..."

לא ניתן להבין ולחוות את האל הבלתי מוגבל בעזרת הבנתנו המוגבלת, מוחנו המוגבל וחושינו המוגבלים. אך אותו אל עליון, הבלתי מוגבל, הבלתי נתפס והנשגב הופך נגיש ומגלה את עצמו בפנינו בעזרת אהבה.

בבְּהַגַוַד-גִיתָא (10.25) נאמר, "...בהקרבות אני זמרת השם הקדוש..." השם הקדוש משמש כהקרבה העליונה ביותר, המייצגת את האל עצמו. כפי שניתן להבין מפסוק זה, הקרבה אין פירושה לרצוח מישהו, הקרבה הינה מנחה לאל.

בפרק הרביעי (33) נאמר, "הקרבה אשר מבוצעת בידע עדיפה על הקרבת קניינים חומריים, שהרי ככלות הכול, כל הקרבות העמל מגיעות לשיאן בידע נשגב."

ידע נשגב הוא מטרת ופסגת כל ההקרבות. ידע זה ניתן להשיג על ידי ביצועה של בְּהַקְתי-יוגה (שירות מסור) אשר מחולק על פי הספרות לתשעה תהליכים, הראשון והשני הינם זמרה ושמיעה.

"מי שמסורים לשרתני באהבה תמיד – אותם אני חונן בתבונה שבעזרתה יוכלו לבוא אלי. כאות לחסד מיוחד, אני, השוכן בלבם, מסלק בלפיד הידע את חשכת בערותם."
(ב.ג. 10.10-11)

הבְּהַגַוַד-גִיתָא מלמדת אותנו שהאל הוא לא רק מקור הידע, אלא הוא הידע בעצמו, "...הוא הידע, מושא הידע ומטרת הידע..." (13.18)

אם כן, ידע נשגב מהווה מטרת ההקרבות. את המסורים לאל, האל חונן בידע, הגִיתָא מוסיפה ומורה שהאל הוא הידע, מושא הידע ומטרת הידע, ומציינת שהקרבה העליונה הינה זמרת השם הקדוש. כלומר חזרה על שמותיו של האל מהווה שלב הידע העליון.

בשְׂרִימַד בְּהָאגַוַתַם (2.1.11) נאמר,
"זִמרה מתמדת של שמו הקדוש של הריבון בהתאמה לסמכויות הדגולות, הינה הדרך להצלחה המשוללת כל ספקות ופחד. היא יאה לכול, לרבות אלה שהינם משוחררים מכל תשוקה חומרית."

אם כן, שוב נאמר שזמרת השם הקדוש היא הדרך להצלחה, היא גוברת על כל הספקות והפחדים. והכי חשוב, היא מומלצת גם למי שכבר גבר על החומר. למה? כי היא מחברת אותנו ישירות אל הרוחני, אל האל בהיבטו האישי, האינטימי והנשגב ביותר.

טעמה של מַנְתְרַה זו גדול יותר מכל טעם אחר שניתן לטעום; "בהשוואה לים החדווה הנשגבת אשר חווים באמצעות זמרת המַנְתְרַה הַרֵא קְרישְׁנַה, העונג שנובע מהבְּרַהְמַן הבלתי אישי דומה למי תעלה רדודים." (צ'.צ'. אָדי 7.97)

ההיבט האישי של האל נחשב לעליון מההיבט הבלתי אישי ("ואני הוא מקור הבְּרַהְמַן הבלתי אישי..." ב.ג. 14.27), הספרות הוֵדית טוענת שהאל אינו שונה משמו, ועל ידי חזרה על שמותיו ניתן לפגוש בו ישירות.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הרבה להגיד, "זה קל וזה לא עולה כסף, כל אחד יכול לבוא ולבדוק".
אֵם כל ההקרבות מוצעת לכולם ובחינם.

לסיכום

לא במקרה הגעתי לדשא לשמוע ולשיר ביחד עם מדהוה פְּרַבְּהוּ, מורי אמר לי שאני חייב לשמוע אותו שר. כמה שעות מאוחר יותר, הגורל סידר לי להיתקל במדהוה פְּרַבְּהוּ פנים אל פנים. הצמדתי את ידי זו אל זו ואמרתי לו שאני ממש אוהב את הקירתן (השירה) שלו. הוא חייך, הצמיד את ידיו שלו ואמר: "הַרֵא קְרישְׁנַה".

"בתקופה זו של קַלי אין שום עקרון דתי פרט לזמרת השם הקדוש. אשר מהווה תמצית כל המזמורים הוֵדיים. זוהי משמעות כל הכתובים." (צ'.צ'. אָדי 7.74)

 


רז הנדלר - חי בקיבוץ יפעת. את זמנו מעביר בין מטעי האבוקדו והשקדים בקיבוץ לבין המבואות הדרומיים של הרי ההימאליה בהודו. מקדיש את חייו לחקירת האמת, תוך התקדמות רוחנית - תנועת הַרֵא קְרישְׁנַה.
www.yogaoflove.org





קוסמיק לאברס - מסע

סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין

קישורים

קוסמיק לאברס מסע