הגוף הוא הרכב שלנו, מפת הדרך נמצאת בתוכו
יום שישי 22 פברואר 2019 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

הגוף הוא הרכב שלנו, מפת הדרך נמצאת בתוכו

הגוף הוא הרכב שלנו, מפת הדרך נמצאת בתוכו


כשהייתי נערה רקדתי בלט קלאסי. אחת מתנוחות הידיים הבסיסיות היא כאשר שתי הזרועות פרושות רחב לצדדים כמו מחבקות כדור ענק. הידיים נמצאות בפוזיציה זו בזמן תרגילים שונים. קפיצות קטנות, תרגילי רגליים ועוד. היה לי קושי רב להחזיק את המרפקים מורמים, הם היו נשמטים מטה כמו כרעיים של עוף.

שני מורים היו לי באותה תקופה ולשניהם גישות שונות, מורה אחד אמר: "תהיי נוכחת, שימי את הידיים חזקות וברורות כאומרות הנה אני! קבלו אותי! כמנחה הנכנס לבמה וכובש אותה ואת הקהל בביטחון גמור." היה לי לא פשוט ליישם גישה זו.

מורה שני אמר: "תמצאי את התנוחה המדוייקת של הידיים, תרגילי אותן לשהות בה עד שהגוף יבין ויקלוט אותה - אחר כך - יגיע הרגש שהתנוחה מעלה בך"

לעתים, כאשר הרגשות חזקים במיוחד אפשר להגיע אליהם בדרכים עקיפות, בדלתות אחוריות, להגיע ולגעת בליבה שלהם בצורה הדרגתית ועדינה ככה שהרגש ואנחנו מתרגלים לרעיון הפגישה פנים אל פנים. 

הביטחון והאמון שנוצרים בגוף מהווים בסיס לרגש לצוף ולעלות אל פני השטח, כי נוצר אמון שהמבנה הפיזי יכול להכיל זאת, ואפילו מוכן ומבקש את זה. לצורך המחשה נתבונן יחד ברגש מסויים ובדרך התגלמותו בגוף, הרגש בו אנו מתבוננים הוא פחד משינוי, פחד לשחרר אחיזה, להרפות.

מתוך הספר "כשהדברים מתפרקים" / פמה צ'ודרון
"אנחנו כמהים לקרקע יציבה בטוחה ונוחה כלשהי מתחת לרגלינו אבל ניסינו אלף דרכים להתחבא ואלף דרכים לקשור את כל הקצוות הרופפים והקרקע ממשיכה לנוע תחתינו.

הניסיון להשיג ביטחון שמחזיק לנצח מלמד אותנו שזה בלתי אפשרי - על כל צעד ושעל אנחנו שוב נוכחים לדעת שזה חסר סיכוי לגמרי – אין באפשרותנו לייצב שום קרקע מתחת לרגלינו."

ביטויים פיזיים של החשש לשחרר אחיזה לטובת החדש והלא ידוע יכולים לדוגמה להתבטא כנוקשות שרירים ומפרקים, חוסר גמישות וחיות בכפות הרגליים, מעברים "מגושמים" - לא רכים מתנועה לתנועה והחזקת הנשימה (או חוסר נשימה).

בזמן התרגול אנחנו מתחילים בקרקע עצמה, בנקודת החיבור שלנו אל הקרקע (רצפת הסטודיו, הבית, אפילו חול הים). משם אנחנו ממקדים את תשומת הלב שלנו בכפות הרגליים.

כפות הרגליים שלנו מורכבות ממספר גבוה ביותר של מפרקים, כאשר אנחנו מנצלים מספר מועט של יכולות התנועה במפרקים אלו, אחת הסיבות לכך נובעת מסגנון החיים המודרני - כבר איננו מטפסים על עצים ונאחזים באצבעות הרגליים בענפים על מנת לא ליפול...

אנחנו מתמקדים בתחושה של כל חלקי כף הרגל השונים, ואז מדמים בעיני רוחנו כי איננו עומדים על גבי קרקע מוצקה מאבן או מעץ, אלא על גבו של פיל ענק, היושב ומנמנם. 

כל תזוזה שלנו עם כפות הרגליים צריכה להתבצע ברגישות ובעדינות כלפי הפיל, וגם כלפי שיווי המשקל שלנו על גבו, וגם כלפי העובדה שבכל רגע יכול הפיל להתרומם ולערער את כל היציבה שלנו, כלומר, אנחנו מתרגלים על גבו של יצור חי ונושם, נע ופועל בכל רגע.

האדמה שעליה אנו מהלכים, בונים בתים, נוסעים, חיים, היא יצור חי ונושם לא פחות מהפיל הדמיוני של התרגול, אבל פעמים רבות קשה לנו שלא להשתכנע באשליית מוצקותה וחוסר התזוזה שלה, לעומת פיל.

גם אם אכן אין באפשרותנו לייצב שום קרקע תחת רגלינו, אנחנו יכולים ללמוד לנוע עם הקרקע, וביטחון שנוצר מיכולת זו הוא ביטחון ממשי ומוצק מאד כי הוא מעוגן ומושרש בתוכנו.

היה ואכן הפיל קם, לא נעוף ונתגלגל מעליו אלא נסגל את שיווי המשקל שלנו למנח החדש שנוצר, ונזכה לפרספקטיבה חדשה של הליכה "על גב הפיל", וזו האיכות הרגשית והפיזית שעבודת תרגול זו שואפת לבסס ולהקנות.


אביטל אדר: מטפלת בתנועה ומורה בטכניקת SHIN SEN DO.
מנחה סדנאות תנועה, שיעורים לקבוצות וליחידים.
http://b.namaste.co.il/1qf1VxY





סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין

קישורים