הפצע ורפואת השמאן
שבת 20 אפריל 2019 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

הפצע ורפואת השמאן

הפצע ורפואת השמאן


"אני לא עוזב אותך עכשיו, אני כאן... "

אסנת, עמוק בתוך כאבה, שוכבת על גבה, עצומת עיניים ופניה מביעים את כאבה, דמעה זולגת מקצה עינה השמאלית. אני שולח את מילותיי מעבר למרחבים של זמן ומקום מחפש את הדרך ליצור את החיבור העמוק עם אותה ילדה השוכנת עמוק בתוכה. נוגע באותה ילדה אשר חוותה אולי נטישה אולי נותרה עם כאבה לבדה.

תנוחתה של אסנת הופכת עוברית, נשימה מעמיקה והסרעפת רוטטת. אני רוכן, מגונן, מתקרב ונוגע. לבי פועם בעוצמה, עמוק ומהר, אני נוגע בה, אני נוגע בי , עמוק בפנים, דומע את תחושת הבדידות והכאב של ילד קטן, מפוחד בודד, מוסתר ומסתתר מעיני הוריו, כמהה להראות ולהיות מוחזק ובה בעת פוחד מכך.

בהיכנסי פנימה אל הסיפור האישי שלי, עולה הפצע והכאב. במעמקים, המקור הוא אחד, הכאב משותף, במסע אל מעבר לזכרון הסלקטיבי קיים שדה משותף של חוויה וידע. מתוך ההסכמה להיכנס פנימה, לתת את כולי למפגש רגעי זה אני נחשף ונפתח לחיבור שמעבר למילים, עם עצמי, עם אסנת

ממקום זה בו הכאב משותף יכולה לפרוץ נביעה, נביעה של תחושות, זכרונות, מילים, הבנות  ורגשות. במקום זה הבחירות באות מהלב ולא מהראש. עוד הרבה לפני רגע זה היה הראש בוחר את העמדה הזהירה, חושב ומחשב, נכנס למלכודת של דעת יתר או מחליט החלטה שיפוטית וקובעת, מבין את הדברים אבל לא נוגע בהם

עבורי, אותו הרגע בו הלבבות נפגשים וסיפור נוגע בסיפור, הוא רגע של כאב המהול בתקווה ואמונה בחיים. המסע המשותף של אסנת ושלי ממשיך, אנחנו עוד נפגש במרחב הטיפולי ובו יתאפר לעוצמתה של אסנת להחשף, עצמה שבבסיסה קשורה לפצע עליו היא מגוננת

נחווה את שמחת החיים ואת קבלתו של הפצע כחלק ממנה, חלק שאינו מפריע לה להיות מי שהיא אלא מהווה חלק באישיותה, חלק שמשפיע על  אופיה ומאפשר לאסנת להתחבר לעוצמתה, למצוא נתיב של הגשמה מתוך חיבור ואמונה בחיים.

המיתוס של כיירון. הפצע ורפואתו
פעמים רבות אנחנו  מחפשים רפוי לפצעינו. חיים שלמים יכולים לעבור מתוך מאבק בפציעותינו וחיפוש אחר אשמים למצבנו או בחיפוש אחר מזור ורפואה עבור אותה פציעה. רצון מוכר הוא הרצון להיפטר מהפצע, להרחיקו, לסלוד ממנו, לא להזדהות איתו. רגעי חסד חושפים בפני האחד את רפואתו של הפצע, לא את הדרך לריפויו כי אם את איכות הרפואה שבו.  

בבואי למפגש הטיפולי אני מסכים להחשף , לדמם אמת פנימית שבי, להנגע במקומות של רגישות וחיבור עמוק ובאותו הזמן להעיז ולגעת. המיתוס של כיירון נוגע בפציעה ובהפרדה, סבל עולמי וחיפוש תמידי אחר השחרור. זוהי מטאפורה להתעלות משעבוד החומר וטרדות העולם.

כיירון- שירון, היה מורה מרפא, שאמאן ונביא. היה ידוע בטוב ליבו ובחוכמתו הענפה, כיירון הפך לסמל המרפא הראשון במיתולוגיה היוונית. בחיפושיו אחר בנו זאוס פגש כרונוס את הנימפה פילירה. כרונוס התמלא תאווה ורדף אחריה. בניסיון נואש למנוע את הכיבוש שינתה פילירה במנוסתה את צורתה לסוסה. כרונוס שינה אף הוא את צורתו לסוס והצליח לכבוש ולאנוס את יצרו עליה

מסופק, עזב כרונוס לבלי שוב, זונח אותה ומשאיר את זרעו בה. כתוצאה מהאונס נולד כיירון, בצורת חצי אדם וחצי סוסקנטאור, בן  אלוהים ובן אלמוות. אימו כה נגעלה מצורתו עד שהתחננה לאלים שישנו אותה לכל דבר אחר מעצמה, נטשה אותו והפכה לעץ. אביו כרונוס נטש ולא חזר עוד.

זוהי פציעתו הראשונה של כיירון - בודד בעולם, תולדה של חטא קדמון, נטוש על ידי אביו ואימו. פצעו השני של ההילר. כיירון  נולד כתוצאה של אקט אונס אלים. נזרק לעולם בלי אב ובלי אם. אפולו, אל המוסיקה הנבואה, הרפוי והשירה אימץ את כיירון, גידל אותו ולימד אותו את כל אשר ידע

כיירון גדל והפך להיות קנטאור שונה מאוד משאר הקנטאורים, לא נהג לשתות לשוכרה ולא פעל בפזיזות ואלימות כשאר בני מינו. עם השנים הפך כיירון למורה מטפל ונביא ידוע אשר חנך והכשיר רבים בתקופתו. כיירון חנך בני מלכים ורבים מגיבורי יוון כגון אסקלפיוס (שהפך להילר מפורסם בעצמו), אכילס והרקולס.

לימים נקלע הרקולס, ידידו ותלמידו  של כיירון , להתנגשות עם קבוצת קנטאורים. מריבה התפתחה תוך כדי שתיית יין, אלימות גאתה והמריבה התפתחה לקרב. כיירון לא לקח חלק באותה התנגשות. בשוגג ירה הרקולס חץ  אשר חדר ופצע את כיירון בברכו

חציו של הרקולס היה מכוסה ברעל עשוי מדמה של הידרה, רעל  ממית וקטלני אשר גרם לכיירון בן האלמוות לפצעים קשים וכואבים אשר לעולם אינם מחלימים ושאין להם תרופת מרפא. כיירון, בן אלמוות ובעל יכולות ריפוי לא יכל לרפא עצמו ונידון לחיות עם כאב ופציעה תמידיים. קללה של כאב נצחי, שאינו עובר, בחיים נצחיים של סבל וחיפוש אחר מרפא.

במסעו בעולם בחיפוש אחר מרפא פגש כיירון מרפאים רבים ולמד את דרכם והפך מרפא רב עוצמה ובעל יכולות רבות. כיירון המרפא הביא רפואה ואור לכל אשר הלך, פעל וחי בעודו נושא עמו את פציעתו ההאישית.

אחרי שנים רבות של סבל וכאב ובלא ריפוי לפצעו, מצא הרקולס פתרון עבור ידידו כיירון. פרומתאוס האל, נכלא על ידי אביו זאוס על כי גנב האש והביאה לבני האנוש. כבול וכלוא התמודד פרומתאוס עם העיט של זאוס אשר היה מגיע אליו מדי יום, נוגס בבשרו ואוכל את הכבד שלו

מדי לילה היה גופו של פרומתאוס מחלים, מתכונן לזעוות היום הבא. כפי שקבע זאוס, פרומתאוס נידון להשאר כך עד היום בו אל יקריב עצמו ויסכים ללכת אל הטרטרוס ובכך לאבד את חיי הנצח ולהפוך לאנוש בן מוות. כיירון הסכים לתת את חיי הנצח שלו לאחר ובכך לשחרר את האחר מפצעו וכאבו

משמעות הקרבה זו עבור כיירון היתה אובדן חיי הנצח ובאותו הזמן שחרורו מהכאב, כיירון קיבל על עצמו את מקומו של פרומתאוס. כיירון מת מות בני אנוש וזכה להשתחרר מכאב התמיד אותו נשא

רפואתו של כיירון לא תמה עם מותו, זאוס, בהערכתו את ההקרבה שעשה כיירון יצר את קבוצת הכוכבים שמסמנים את מזל קשת בשמיים. כיירון נשאר נצחי בין גרמי השמיים. בהסכמתו להתמסר לתנועה הגדולה ובה לוותר על כאביו ועל חיי הנצח אפשר כיירון את חיבורו למקום רחב יותר מאשר חיי הנצח של היחיד.

כיירון, נותר כסמל ומשל לכלל כני האדם  ולאלו העוסקים ברפואה בפרט. נשמת אלמוות פצועה אשר נעה בחייה מביאה רפואה לאחר ונושאת בתוכה את כאבה האישי. בחיפוש של חיים נע כיירון ההילר ומצא את המקום בו התמסר לתנועה הגדולה, ויתר על חיי נצח וזכה בנצחיות בין הכוכבים.

ההילר הפצוע מבין את כאביי מטופליו כיוון שהוא עצמו פגש את פצעיו ומכאוביו ומחובר אליהם בתנועתו בחיים. בכל אחד מאיתנו טמון כאבו האישי, כאבו הנצחי, לכל אחד מאתנו קיימת האפשרות להתמסר לחיים מתוך קבלת הכאב, הבאת האיכות האישית לחיים ובמקום של התעלות להתמסר לתנועה הגדולה, במקום שמעבר לאישי.

בבואי למפגש הטיפולי, בן אנוש, עם נשמת נצח, נושא כאבים המוטבעים עמוק בתוכי ורצון לריפוי, שואל אני מהי מהות המפגש הטיפולי. מה מטרתו ומה תפקידי בויש חשיבות  ליכולתו של אדם להיות אותנטי ברגע המפגש. להיות נוכח. למצוא מקום אותנטי שמכיל את רגשותיי, אמונותיי, מאוויי, פחדיי, תשוקותיי וספקותיי. לב פועם, נשימה ורצון כנה ועמוק לאמת

אין משמעות הדבר שהראש לא עובד או שאין חשיבה או ניתוח של דברים. המחשבות ממשיכות להתנגן ברקע , כמו טלויזיה שדולקת בעודי עסוק כולי בעניין אחר. כל רגע התודעה יכולה להתחבר לשדה האינפורמציה המשותף, לראות, להגות , לנתח, להבין , לקבל החלטות.

יכולת זו של נוכחות כעד לכל ובאותו הזמן להיות חלק פעיל ומחובר לעשייה, מהווה את נקודת החיבור בין העולמות. אפשר לדבר על תפקידו של השמאן/ מרפא לנוע בין עולמות, בין המציאות הרגילה למציאות שמעבר ( טונאל ונגואל) איכויות חיבור זה יישתנו בין מטפל למטפל בהתאם לאופיו ואיכויות הרפואה, חיבור לשדות ידע של עוצמות של חיות, עבודה עם יישויות גבוהות או עבודה עם נבכי הנפש

במקום בו בוחר המרפא לעבוד עם סיפורי הנפש מחייב הדבר את המרפא לגעת בנפשו הוא. תפקידו של המטפל בחברה המערבית משתנה בין סוגי הטיפול. עיקר השוני הוא בעמדת המטפל ובשדה הטיפול.
 

עמדת המטפל
גישות שונות ישימו תפקיד ומעמד שונה לאיש הרפואה, מרופא אשר מחלק תרופות ותפקידו לדעת ולדייק את התרופה וכלה במטפל אשר נשאר נאמן לתפקיד המלווה ונמנע מנקיטת עמדה דעתנית. בין אנליזה של מצב ( עמדה נבדלת) לבין קבלת הכאן ועכשיו.

שדה הטיפול הוא המרחב בו מתבצעת העבודה או המפגש, שדה זה יכול אף הוא להשתנות בין מרחבים של קוגניציה, גוף או רגש, בין מילים, לדימויים לתנועות, בין חישה לפעולה

לעיתים נקיטת עמדה עקבית יוצרת בטחון עבור המטופל, המצב מוגדר ברור ובטוח. מצב זה משמר כללים ברורים אשר מאפשרים העמקה בסוג קשר וערוץ עבודה מסויים. לצד אפשרות זו ניתן לראות מפגש בינאישי- מטפל מטופל כמפגש דינמי אשר נתון אף הוא להתפתחות והשתנות

בדיוק כמו בחיים הכל משתנה ומתפתח, כך קורה לצמח שצומח בגינה, לפרי שנקטף לחיות ולבני האדם. השתנות שהיא תולדה של זמן , מפגש עם הסביבה. כך הוא גם עבור המטפל, המטופל והקשר הטיפולי. גם במפגש זה קיימת התפתחות טבעית של צמיחה והתפרקות. אותנטיות במפגש זה תוליד השתנות בעמדה ואפשרות להגיב לנעשה בעודו קורה.

הדבר מאפשר למטפל לנוע בין התפקידים השונים בהתאם למכלול המפגש.
הסכמת המטפל ללכת למרחב לא ידוע, לגעת בפנימיותו, להעיז ולגעת ממקום זה באחר, כל אלו מאפשרים חוויה אותנטית ומעצימה גם עבור המטופל. המפגש הופך מטיפול "סטרילי" למרחב מקודש חיים ומפגש. רפואת החיים פועמת מתוך מרחב משותף , מהדהד ואמיתי.

הסכמתו של ההילר ללכת אל מעבר למוכר, להחשף, מתוך הסכמתו לעצום עיניים או להשמיע את קולו או לגעת בפנימיות, כל אלו מהווים גשר לקשר עם אותם חלקים אצל המטופל. עמדה זו יש בה קבלה והסכמה מתוך עמדה שאינה שפוטית אלא מכבדת ומסכימה לאינטימיות.

סימן הכוכבים אשר מייצג את כיירון ממשיך חיי נצח של נגיעה והשפעה על עולם ומלואו במרחב גדול ורחב יותר מחיי הנצח של הפרט. בבחירתו זו הוריש לנו כיירון את היכולת ללכת אל מעבר לגבולות התפישה של העצמי ומעבר לכאב הרגשי הקיים בנו, בהסכמתנו לוותר על חיי הנצח אנחנו יכולים לתת לאחר תקווה של חיים ובאותו הזמן להתחבר לאמת ולמהות רחבים הרבה יותר.

גדולתו של כיירון לא הייתה ביכולתו להתמיר ולרפא את פצעו כי אם עומק הרפואה אשר נבעה מיכולתו לחיות מאותו מקום שמחבר בין האלמוותיות לבין הרפואה. מקום של הדהוד אמפטי אשר מסכים לגעת בכאבו של האחר מתוך ההכרה בכאבו האישי. כל אחד מאיתנו הוא מעגל רפואה חי ופועם, בתוך כל אחד מאיתנו קיים המרפא וקיים הפצע והכאב

המסע שלנו לריפוי לא טומן בחובו את ההבטחה שהכאב יעלם. הכאב תמיד ישאר איתנו כבן לוויה נאמן. פעמים רבות אנו מנסים שלא יכאב לנו, מנסים לשים את הכאב במקום כלשהו שבו לא נצטרך לחוש אותו ויוצרים עבורו חדר מיוחד שבו הוא יגור בתוכינו. אך הכאב, כמו כל החלקים שבנו, רוצה להמשיך ולנוע במעגל, מתדפק על קירות החדר ומגיע לבקר אותנו בחלומות הלילה

התדפקות זו יכולה להחוות אצלינו כסבל ואז נוצרים בנו שניים שנתפסים כאחדהכאב והסבל. המסע שלנו הביתה מתחיל בהחלטה להסכים לשחרר את הכאב מהחדר שייצרנו עבורו, להסכים שינוע במעגל יחד עם כל החלקים


אמיר לייבמן: לאחר 12 שנות הוראת פסיכותרפיה גופנית ו-3 שנים של ניהול מגמת הפסיכותרפיה הגופנית של מכללת  רידמן הלך עם קריאת הלב לחיבור מעמיק יותר למשפחה, לריפוי  ולפעימת החיים. אמיר עוסק בפסיכותרפיה  שמאנית, הולך בדרך עם הרבה סקרנות  לחקור ולחוות, ליצור ולגדול עם הפעימה הגדולה כפי שהיא באה  לידי ביטוי דרכנו, סביבנו, בין היחיד והאחר, הקהילה והבריאה כולה.

סדנת ממעמקים תתקיים בסופ״ש 21/8/2014
לפרטים נוספים:

 
http://b.namaste.co.il/1pjyAA9

 





סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין