מעבדות לחירות בריקוד החיים
יום שלישי 23 אפריל 2019 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

מעבדות לחירות בריקוד החיים

מעבדות לחירות בריקוד החיים


ביום שבת במצרים הדיח עם את המנהיגות שהצרה עליו במשך שלושה דורות, מנהיגות שלא אפשרה את המזון הנדרש לחלקים הרעבים שבו.

מה עם העם שהנני? שהנך?

בימים אלה של שמש של אחרי הגשם, של ריקוד העננים וקרני השמש, ריקוד הצינה והתחממות, האור והחושך. כשהאדמה לובשת כסות ירוקה וניחוח של אביב מוקדם באוויר, אביב שבו האפשרות לפריצה ושחרור...
"עבדים היינו, עבדים... עתה ביני חורין! בני חורין!"
האם בני חורין?
האם יצאתי לחופשי ממה שמצר על חירותי?
עבדים היינו ועודנו!
עד שלא אסכים להישיר מבט, לראות ולחוש את עבדותי, לא אשתחרר.

אם אתה הקורא, את הקוראת, מרגיש או מרגישה בני חורין, שאת או אתה חיים חיים מלאים, של אהבה, הודיה וחיבור, אין לכם מה להמשיך לקרוא. מילים אלה נכתבו עבור החלקים הכבולים בנו הכמהים לשחרור...

כן, עבדים אנחנו להתניות של מי שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות (רזה, מוצלח ב... אדריכל צמרת...) עבדים לציפיות שלנו מעצמנו ומאחרים, עבדים לדפוסים ההתנהגותיים, חשיבתיים, רגשיים, שעוצרים אותנו מלהיות שמחים בחלקנו.
ציפיות, התניות ודפוסים אלה יוצרים את הלבנים מהן בנויים קירות הכלא הפרטי שלנו. לא המצאנו אף אחד מדפוסים אלה, ואין זו אשמתנו שהם שם. אין זו יצירה מקורית שלנו. כמו הציפיה הלא אפשרית להיות מושלמת: האימא המושלמת, הרעיה המושלמת, מושלמת בעבודתי... ודפוסי ההאשמה וההלקאה העצמית ששוב ושוב לא עמדתי בציפיות הללו.

בשרשרת הלבבות אין אשמים רק יורשים. כשאנחנו חשים את "השריטות" שלנו עלינו להזכיר לעצמנו שוב ושוב שאין זאת אשמתנו! וגם אין זו אשמת הורינו ומחנכינו! משמעות הירושה הרגשית היא שהלב שהיה מאחורי השד שממנו ינקתי (הלב של אימא) והלב שהיה לצידה (הלב של אבא) החתים אותי במה שבו, במה שהוא ינק מהלב שעמד מאחורי שד אמו והלב שלצידו, שד אביו... וכך הלאה וכך הלאה לטוב ולרע. החתים אותי כפי שהוא הוחתם בירושה הרגשית עם חסמי הגדילה שהיא נושאת.
שם כמובן לא נגמר הסיפור, כי מעל הלב הזה כמובן היה ראש, כך שלירושה הרגשית, מצטרפת הירושה התפיסתית... מלב זה יצאו ידיים ולירושה הרגשית מצטרפת גם הירושה התחושתית וכו'...

המצרים הרשעים ביותר כאינקוויזיטורים האכזריים ביותר מתגמדים אל מול השפיטה, העוינות והאלימות הפנימית הקשה המתחוללת כמעט כל יום בבית הפנימי של רובנו. עוינות שגורמת לשרירנו להתכווץ, לנשימתנו להתקצר, ללחץ הדם לעלות... וכל המחלות הנגרמות מלחץ ועוינות פנימיים!

בתוך שדה הקרב הזה של שפיטה ועוינות עצמית, חיים "ילדים בסיכון", אותם חלקים עדינים ותמימים - נשמתי ורוחי, מוצאים עצמם בסיכון: סיכון של הזנחה, של רעב, של אלימות במשפחה, אלימות בבית הפנימי.
איזה ילד יכול לגדול ללא אהבה, חמימות ואישור? זה נכון לילדינו, זה נכון לנשמתנו ולחלקים התמימים שבנו.
אז כן, עבדים היינו ועודנו, גם בעידן המכונה "חדש" בו מתרחשת התעוררות הולכת וגוברת של עשייה משחררת באין ספור רבדים.
בעודך ניצב ומתבונן אל קיר תא הכלא הפרטי שלך, מחפש דרך להגיע למפתחות של הסוהר, תגלה שבתוכך מצויים גם כבליך וגם המפתחות לשחרר אותם.
קיבלתי את כל מה שאני צריכה על מנת לגלות את תפקידיי בעולם הזה בזמן הזה.
כן, יש בנו את מפת הדרכים לחיים של חירות וכל מה שאנחנו צריכים על מנת לגלות את תפקידינו בעולם הזה בזמן הזה, זה מהדברים שעלי להזכיר לעצמי שוב ושוב כנוגדנים לאותו דפוס כובל, לאותו קול, האומר לי שהמענה לקושי הוא בחוץ: "אם רק הייתי עשירה"... "אם רק הייתי מוצאת את אהבת חיי... הכל היה מסתדר".
בעודי עומדת ומיישרה מבט אל קיר תא הכלא, אגלה את צרור המפתחות שבתוכי ובו חמישה מפתחות בחמישה צבעים:

המפתח האדום ייתן לי את האומץ להתמודד עם פחדי, לצאת מהמוכר, קירות תא הכלא שצרים אך מוכרים כל כך, אזורי הנוחות שלי, ולרקוד את ריקוד הסמוראי המרכז כוחו ובהינף יד אחת שובר את קיר הלבנים.

המפתח הצהוב, כוחו נגלה לי בקרן השמש שחודרת דרך החלון הקטן שבתא הכלא, מאירה, מחממת וממיסה. מלמדת אותי את עוצמת הרכות של הלב החומל האוהב היכול ברוך להמיס את קירות הכלא. המפתח הצהוב מגלה לי את כוחה המרפא של הכרת תודה. אשתמש בו כדי לאפשר לשמש שבתוכי להאיר, לחשוף את ברכותיו, את המתנות הרבות שקיבלתי, מתנת גופי, מתנת התנועה, מתנת עיניי היכולות לראות את היופי שנטמן בכל פינה, מתנת ליבי שיכול לשקף את היופי הזה, מתנת הייחודיות, האינדיבידואליות. המפתח הצהוב יעזור לי לגלות את המנהיגות שבי, מה יש לי לתת למשפחה שהנני ומשפחת האדם. יעזור לי לחוש את הסיבים הבלתי נראים המחברים אותי לכל החיים סביב, סיבים דרכם אחוש את המרחב שמעבר לקירות בית הכלא.

המפתח הכחול יעזור לי לגלוש עם הגלים של הדרישות סביב, לבטוח במהלך החיים, גם כשהמים סוערים וספינתי מטולטלת, לבטוח שאם אחבור לכוח המים ואשקוט אמצא את הנתיב, כי המים יודעים את הדרך הביתה, למקור. כמו טיפה: שנולדה מהים, עשתה מסעה בענן, נפלה כגשם, שטפה בנחל, שנים חיכתה במי התהום, בחשכת האדמה ומצאה את דרכה אל הים.

המפתח הירוק יעזור לי לצמח כנפיים, איתם לנסוק אל הלא ידוע ולהביא פיסה של חזון, של אפשרויות חדשות לכאן ולעכשיו.

המפתח הלבן יאסוף ויגבש את תבונת מסעי וייתן אותה לבאים אחרי.

חמש מפתחות, מפתחות שהן מפות, מפות המובילות לאותו חבל ארץ של חירות אנושית.

מילים אלה נכתבו לך החפץ להיות בן חורין, לך החפצה להיות בת חורין, חפצי החיים באשר אתם.

באהבה לכל חולמי ולוחמי החירות שבדרכם האירו דרכי.


רוית יסעור - מפתחת את השיטה במחקר ויישום במגזרי חיים שונים ב- 25 השנים האחרונות. מורה מוסמכת לאיזון ומרפא בתנועה, רפואת המזרח, תרפיה בתנועה ויוגה. מלמדת במכללות מובילות בישראל: באוניברסיטת תל אביב, במכללת תל חי, בצלאל, מכללת רידמן והמכללה הרב תחומית.  מעבירה סמינרים באירופה וארה"ב ומלמדת ב-mosaic academy בלונדון.
www.tedarim.org


מאת: טל יום שישי 25 פברואר 2011 13:33
שנתיים אני לומדת אצל רוית וכל פעם מגלה על עצמי דברים חדשים.
מדהים כמה כוח יש לריקוד בחיינו.
סיפור קטן בהקשר הזה:
במפגש האחרון של הקורס שוחחנו על איבחון בתנועה לפי 4 היסודות. וכשאובחנתי ע"י רוית וחבריי לקבוצה, הם שיקפו לי שמאוד ברור בריקוד שלי שהחלק העליון של גופי - שקשור לאמנט האוויר והאש מאוד בתנועה - ששם החוזקות שלי (רוית קוראת לשילוב הזה "מנהיגות עם מעוף") ובחלק התחתון של גופי (שקשור לאלמנט האדמה והמים) יש "פקקי תנועה", ובאמת, עוד פחות מחודש אהיה בת 27 והחלק ה"אדמתי" בחיי לא מבוסס עדיין - כבר חודשים שאני רוצה לצאת מהבית של ההורים אחרי שחזרתי מחו"ל וכל פעם לא מסתדר...
זה היה שיקוף "לפרצוף" - פתאום קלטתי איפה אני נמצאת בחיי... מה שקודם היה מתחת לאף שלי אבל לא ראיתי...

רוית אמרה לי שאם אשחרר בריקוד את פלג הגוף התחתון זה מיד ישפיע על חיי ולהפך, אם יהיה שינוי בחיי, זה יתבטא בריקוד שלי.
התחלתי להיות מודעת לזה ובשבוע שלאחר מכן, ביום שלישי האחרון בקורס "תדרים בתנועה" הקפדתי באופן מלאכותי ומודע לרקוד עם הרגליים, עד עכשיו הייתי יכולה להיות באותו מקום בחלל ולא לזוז בעוד שפלג גופי העליון נע לו בחופשיות... חציתי את החדר לכל הקצוות שלו, והאמת שמאוד נהנתי מזה!

יום למחרת, לפני יומיים, קיבלתי שיחת טלפון ממזכירות היישוב שהחדר שרציתי התפנה פתאום אחרי חודשיים שהוא היה תפוס ואני יכולה לעבור אליו, והנה הגיע הסוף שבוע ואני מתכוננת למעבר!!!

הדהים אותי להבין פתאום שרק לשנות את הדרך שאני רוקדת וכבר יש השפעה של תאכלס בחיים שלי!!!

תודה לך רוית!




סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין