על מחול וחלום
יום שישי 22 פברואר 2019 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק

על מחול וחלום

על מחול וחלום


באמצע היום, במקלט התנועה, המורה היתה מכבה את האור. היינו שוכבים כולנו על הלינולאום הקריר, המראה הענקית היתה גם היא עוצמת את עינה הגדולה ונחה. מוסיקה שקטה התנגנה ברקע והפיה הטובה היתה עוברת בינינו ואוספת את משאלות ליבנו. כל ילד שנתן משאלה לפיה, קיבל במקומה מטפחת צבעונית ונעימה. משהסתיימה המנגינה פקחנו את עינינו, כל ילד לעולם שונה ומופלא. רועי יצא לרכב על פיל בג'ונגלים של תאילנד, חן היתה שחקנית בתאטרון גדול, איתי היה לוליין בקרקס ואני הפלגתי אל ענן הפיות הורוד שהרגיש אמיתי יותר מכל דבר אחר.

בסוף השיעור נדלקו האורות ואנחנו חזרנו אל שגרת היומיום, מצפים לשיעורים המתוקים האלה בלב נרגש.
גדלנו ורחקנו מחויות הילדות. לא האמנו עוד בפיות ופחות ופחות בחלומות ומשאלות.

אבל במקום סודי בלב החלומות ממשיכים לחיות ולפעמים הם חזקים יותר מהכל.

אני רוצה לספר על שני מקומות שחיברו אותי חזרה אל חלומות הילדות שלי, שנתנו לי השראה לנוע שוב, בעולמות הנפש והגוף.
המשאלות הכמוסות שנשמרו בי הובילו אותי חזרה אל המפגש הקסום שבין מחול וחלום, ומודעה קטנה באינטרנט הביאה אותי למעלה צביה אל קורס "תדרים בתנועה" בהנחיית רוית יסעור.

פעמיים בשבוע הגעתי אל הגבעה הגלילית עליה שוכן הישוב.
באולם היפהפה והמואר של בית המוזיקה הצטרפתי לחבריי לקבוצה- נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, כולם באים ללמוד ולרקוד.

מתוך התנועה צמחה ההבנה שאין צורך בכשרון ריקוד יוצא דופן או בניסיון קודם, אלא רק באהבה לתנועה, לאדם ולחקירה הפנימית. לכל אחד מאיתנו קיימת האפשרות והזכות להביע את עצמו. לכל אחד מאיתנו ישנם כלים יוצאי דופן וייחודיים דרכם הוא יכול לתת את יהלום נשמתו כשי לצופים בו. יפי הנשמה הוא אינסופי וכך יכולת ההענקה אף היא בלתי נגמרת.

בכל רגע נתון ישנה אפשרות ליצור שפה חדשה, ליצור קיום חדש שלא היה ולא יהיה כמותו.
התנועה מתגלה ככלי לחיבור לצבעים השונים שבי וסביבי, המחול מתגלה ככלי להחלמה, שחרור מדפוסים כובלים, והריקוד מאפשר לגוף לבטא את עצמו בלי להסביר, בלי להבין.

הראש השכלתני משוחרר לדרכו, מסכות היומיום מונחות בצד והנפש יוצאת למסע - לכוון בבטחה את מיתרי הלב שהתרופפו, להקשיב, להביט, לגעת, לדאות. דרך עולמות הצבעים והיסודות אנו קרבים ומגלים שוב את החיים עצמם - פועמים, צלולים ומוארים.

שלוש שעות של קסם התחוללו להן בכל מפגש, שלוש שעות של תחושה וחקירה, פירוק ובניה, הכרות אינטימית עם בני אדם אחרים, עם העולם סביבי ועם זה שבתוכי.

בחן וביצירתיות הובלנו אל הממלכה הקסומה ולעיתים קרובות מדי גם האבודה, שנמצאת בקו המפגש של אדם עם עצמו.
ממקום המפגש הקרוב ביותר מתרחשת הנתינה הגדולה ביותר- הבאת העולם הפנימי היחודי והמקורי של כל יחיד החוצה אל החדר, אל המשתתפים האחרים ואל חייו שלו.

המקום השני שחיבר אותי חזרה לחלום ילדותי היה ביומולדת 24 כשנסעתי ליוון. צילמתי את התאריך מתנוסס על חזית המעבורת שהובילה אותי לפארוס.
לא ממש ידעתי לקראת מה אני הולכת, הקשבתי לגלים, וללב שלי, שסיפרו לי על אי יפהפה, על מרכז קטן השוכן בו ועל כמה הפתעות המצפות לי שם.

ההפתעה הראשונה היתה כבר בערב הראשון . ישבתי בבר-מסעדה של טאוס כשסביבי התנגנה מוסיקה נעימה. שיחות שקטות התנהלו והכל היה נינוח ורגוע. באיזשהו שלב קמה אחת הבנות שלצידי והתחילה לרקוד. ככה סתם. תוך מספר דקות הצטרפו אליה רבים מיושבי המסעדה לריקודים מלאי שמחה וצהלה. הם נראו כל כך... שמחים! בסיום חזרתי לי לחדרי על שפת הים.

ההפתעה השניה היתה כשהפכתי לאחת מהאנשים הללו. התמהיל הסודי של מדיטציות, חברה טובה ונופי ים מרהיבים בכל כיוון שאליו מפנים את הראש פיצח כנראה גם את הקודים הנוקשים איתם הגעתי מהבית ומצאתי עצמי נשארת בפארוס עוד ועוד ועוד... רוקדת את הגלים, את הירח המלא מעל הגג של טאוס, את חלחול המדיטציה אל הגוף, את מתיקות הילדים, את עיני האנשים שהגיעו לחפש ולהרגיש, את עצמי, את החופש, את תשוקת החיים המבעבעת, הזורמת בדם.

התכוונתי להשאר בפארוס חודש ונשארתי שם שנה (ראו הוזהרתם!). משהו התרכך בי בזמן השהייה.
גבולות שהיו ברורים ונוקשים וגם מפחידים לפעמים נצבעו בצבעים אחרים. סדרי העדיפויות שלי זכו לסימני שאלה. מצאתי אלטרנטיבה. הרגשתי שהגעתי למקום בו מתקיימת אפשרות מפגש שונה מזו שהכרתי. מפגש עמוק יותר, עתיק יותר ומהותי הרבה יותר. הרגשתי אהובה על מי שאני. על הילדה שהייתי. זו החולמת...

עם החזרה מטאוס לישראל, היה המפגש הראשון שלי עם רוית יסעור ותדרים בתנועה ושם בניתי בתוכי בעזרת הריקוד את אותו אי קסום של השקט, רוך ואהבה. ההתאהבות הזו לקחה אותי שנה אחר שנה להמשך של גילוי והעצמה ולתהליכים הולכים ומעמיקים .

 


יעל שי - תלמידה של רוית יסעור. 


מאת: לילך רם שצופק שבת 26 מרץ 2011 21:57
אני רוצה להגיד לך שאת כותבת מקסים ושממש הרגשתי את ההתלהבות והחיבור מהריקוד. אני גם הרגשתי כך אצל אורלי פורטל ושי דיין בסדנא של אימפרוביזציה בתנועה וקול . מאחלת לך למצוא לך מקומות נפלאים לחיבור וריקוד




סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
 

מדיטציות אונליין