גאווה ודעה קדומה

כבר מעל שנתיים שהוא מגיע אליי, נקרא לו "עמנואל", בחור צעיר עם תסמונת אספרגר*, כזה שאוהב לשיר ויש לו קול מקסים ויכולת משחק וגוונים בקול עם ויברציה מעלפת.

(* תסמונת אספרגר שייכת לקבוצה של הפרעות התפתחותיות נרחבות המכונות הקשת האוטיסטית . ההבדל בין אוטיזם לאספרגר הוא ברמת האינטליגנציה וביכולת השפתית . התסמונת מתבטאת בעיקר בקשיים באינטראקציה חברתית ורגשית. לבעלי התסמונת אינטליגנציה תקינה, ולעתים קרובות אף גבוהה מן הממוצע, יכולות מילוליות טובות וזיכרון מעולה לפרטים. קיים פער משמעותי בין היכולת הקוגניטיבית והפוטנציאל המילולי שלהם לבין תפקודם בחיי היומיום )

הוא לומד בבית ספר לבני נוער עם צרכים מיוחדים, ומספר לי בכל פעם על בחור אחר שהוא מתעניין בו ואני יושבת ומקשיבה.
לא מזמן הוא ספר לי שהוא הולך למועדון חברתי שיש בו המון בני נוער, שהם גם gays.
כשהוא ספר לי את זה, ראיתי את עיניו הנוצצות והרגשתי שהוא מצא בית חם בו מקבלים אותו כפי שהוא.

כמעט לאורך כל התקופה אבא שלו היה מסיע אותו אלי הלוך ושוב.
רק לאחרונה הוא הסכים לנסוע באוטובוסים ולהיות עצמאי , בהתחלה הייתי מלווה אותו מן התחנה ואליה. אבל עכשיו, בחודש האחרון הוא כבר מגיע אליי לבד.

כל פעם כשהוא מגיע יש לנו ריטואל קבוע. בקיץ אני מגישה לו מיץ פסיפלורה, ובחורף תה צמחים חם עם קרח (לבקשתו). ואז אנו יושבים ומדברים עד שמתחילים לשיר.
הוא שם את הדיסקים שהוא אוהב ומתחיל לשיר ולרקוד, ומדי פעם הוא נזכר באיזו בדיחה על מ. כוערת ומציג אותה בפני, ואנו נקרעים מצחוק.
יש לנו מנהג קבוע בו אחרי כל שיר, אני כותבת במחברת המיוחדת שלנו את הביקורת, כמו בכוכב נולד ואז מקריאה לו ועובדת איתו.
לפני שבועיים השתתפתי באיזו סדנא של זמרת מהולנד שהגיעה לארץ, ולכן ביטלתי את השיעור שלנו.
לא יכולתי שלא לשמוע את האכזבה שבקולו, ובשבוע לאחר מכן, הוא התקשר לשאול אם השיעור שקבענו יתקיים באמת או שאני אבטל.
ואז הבנתי את המשמעות שיש לשיעורים האלו עבורו. הם המסגרת שלו, הזמן הבטוח שלו, הזמן שבו הוא מאפשר לעצמו להשמיע את הקול שלו באמת מבלי להסתתר, או מבלי להרגיש ששופטים אותו.

קול קשת הצבעים

בפעם האחרונה שנפגשנו הוא שר בכזאת להיטות, ונזכרתי כמה התגעגעתי לנוכחות שלו.
אחרי השיעור ירדתי איתו למטה , ההורים שלי חיכו לי באוטו, היינו צריכים לנסוע עם אמא שלי לרופא, אז לקחנו אותו טרמפ עד התחנה.
אני בדרך כלל לא מבקשת ממנו, אבל הפעם כשהוא ירד מהאוטו בקשתי ממנו שישלח לי סמס כשהוא מגיע, אך הוא אמר לי שאין לו שיחות יוצאות ובזה זה נגמר.

ביום ראשון בצהריים אבא שלו התקשר, וסיפר לי שהוא נפגע בפיגוע הירי בבר נוער. ירו בו בחזה וביד.
הוא עבר ניתוח ועכשיו הוא חוזר לעצמו, לאט לאט, תודה לאל.

"רציתי רק להודיע לך... אני חושב שהוא ישמח לראות אותך ", אמר האבא.
"אפשר לבוא היום?" שאלתי. "לא , נראה לי שעדיף לחכות מספר ימים.", ענה האבא.
עברו מספר ימים, בקרתי אותו בבית החולים, ופגשתי שם אנשים מקסימים אחד אחד שבאו לבקרו. המסר העיקרי שעבר בין כולם הוא לא לוותר, לאפשר לכל אחד להיות מי שהוא ולהמשיך הלאה.

אותו מסר הועבר בענק בעצרת שהתקיימה בכיכר רבין, במוצ"ש האחרון, ויצר הרגשה שבאמת משהו עומד להשתנות. אני רואה זאת כחלק מהשינוי בעידן החדש עליו מדברים כל הזמן.
שינוי דפוסים קדומים וישנים שאבד עליהם הקלח ומעבר לחשיבה פתוחה וחדשה המקבלת ומכילה את כל וקול קשת הצבעים בתוכה.

בית המקדש השלישי

בתוך כל זה עדיין יש תחושה של פחד. האדם שירה בקור רוח שכזה בנערים התמימים, עדיין מסתובב חופשי ברחובות.
ואני חושבת לעצמי כמה משונה העניין, בדיוק יומיים לפני הפיגוע נגמרה תקופת בין המצרים המסמלת את חורבן בית המקדש שנחרב בגלל שנאת חינם, והפתרון הוא כאמור, לחיות מתוך אהבת חינם, אהבה ללא תנאי, קבלה.
אז מדוע דווקא עכשיו קורה מקרה מובהק של שנאת חינם?
אתם יודעים מה? זו בכלל לא שנאת חינם. זאת שנאה שגובה מחיר יקר מאד, מחיר חיים!!!
חייהם של אלה שמרגישים שונים וחריגים.
שמרגישים שקולם לא ראוי להישמע.
ואני מתפללת אליך בורא עולם:
עזור לנו בני האדם להיות אנשים טובים יותר ולתת מקום לכולם.
לא משנה מאיזה דת, מין, או עם איזו נטייה מינית, העיקר שתהיה כבר אהבה וקבלה, וישרור שלום אמיתי שכל קול יהיה רשאי להישמע.
בחיי, המועדון הזה עשה כל כך טוב לנערים הללו שהגישו סוף סוף תחושת שייכות,
שהרגישו אהובים בזכות מי שהם.
אם כל אחד מאיתנו היה מקבל מישהו שקשה לו לקבל, בית המקדש השלישי היה נבנה.

ישבתי וחשבתי לעצמי שאולי במקום רק לדבר אעשה משהו שאני מאמינה בו, ומי שמכיר אותי יודע שחלק מאד גדול מהחיים שלי קשור בשירה, לכן החלטתי ליזום במסגרת מעגלי השירה שאני מנחה, ערב שירה מקודשת להעצמת השפע והאהבה. ערב שבו כל אחד יוכל לבטא את הקול שלו. ערב שבו נזכר שאנחנו יכולים על גבי השירה המשותפת ליצור רגעים של תקווה ולקבל האחד את השני ביחד באהבה.

התקשרתי עכשיו ל"עמנואל" היום הוא משתחרר מבית החולים.
מאחלת לך "עמנואל" יקר שתזכה תמיד להשמיע את הקול היפה שלך בעולם, תמשיך לשיר ולפסוע הלאה אל עבר העידן החדש של חייך, עידן שבו אתה יכול להיות מי שאתה, כמו שאתה, פשוט ככה.
 

שירלי סולומון - זמרת יוצרת, מנחה סדנאות קול, מורה לפיתוח קול בגישה הוליסטית באופן פרטי, ובמסגרת ביה"ס למשחק "מנוע חיפוש". מפתחת שיטת "אני יכול הקול", ומנחה מעגלים של שירה מקודשת. 054-6413448