התעוררות הקונדליני ושלושת הקשרים

התעוררות רוחנית מתרחשת באמצעות התערבות של חסד. היא יכולה לקרות כאשר ישנה מספיק אנרגיית קונדליני רוחנית אשר חודרת דרך צ'קרת הכתר ומגיעה אל מרכז האנרגיה של השאקטי קונדליני אשר נחה כפוטנציאל רדום בבסיס עמוד השדרה, וכך מציתה את תנועת ההתעוררות. קונדליני היא אנרגיה רוחנית פנימית אשר לוקחת אותנו אל עבר אקסטזה חסרת סיבה, שמחה, שלווה, אהבה ומודעות אלוהית. כוחה של התעוררות הקונדליני מפעיל את התנאים מקדימים לשחרור או הארה. מהרגע שבו הקונדליני התעוררה באדם, היא נעה דרך הגוף הפיזי והגופים האנרגטיים המעודנים, מסירה חסימות והופכת את מודעות האדם לרוחנית ביותר.

כאשר אנו מדברים על הקונדליני אנו למעשה מדברים על שני אספקטים של אותה אנרגיה: האחד הוא הקונדליני הרוחני, האנרגיה הקוסמית הנמצאת בכל. היקום כולו אינו אלא אותו רטט של אנרגיה, והיא האנרגיה אשר נדחסה כדי ליצור את הצורה הפיזית. לאחר בריאת הגוף, נותרה בו אנרגיה קוסמית אשר נקראת בצורתה הקלאסית שאקטי קונדליני. אנרגיה זו מצויה בגוף האנרגטי, מתחת לצ'קרת הבסיס ליד בסיס עמוד השדרה, מפותלת כמו נחש. היא ממתינה כפוטנציאל להתעוררותה ועלייתה מעלה כלפי צ'קרת הכתר. במצבה הרדום היא מספקת את אנרגית כוח החיים אשר מתפעלת את כל תפקודי הגוף היומיומיים.
שיטה ישירה ויעילה להתעוררות אנרגיית השאקטי קונדליני היא העברת אנרגיה ממורה שאנרגיית הקונדליני שלו ערה לתלמיד והיא נקראת "שאקטי פת". המורה פועל ככלי להעברת החסד האלוהי ועוברת דרכו אנרגיה חזקה אשר יכולה ליצור מצב אידיאלי להתעוררות אנרגיית השאקטי קונדליני.
ההתעוררות הראשונה ארעה באשרם של סוואמי מוקטננדה בהודו בשנת 1975. באחת מסדנאות המדיטציה שסוואמי מוקטננדה העביר, גבריאל השתתף וזכה לקבל ממוקטננדה "שאקטי פת". חניכה זו הכניסה את גבריאל למצב עמוק מאוד של מדיטציה ובמהלכה הוא התנסה בתנועות ספונטאניות ובלתי נשלטות של גופו ובחזיונות פנימיים עזים. אנרגיית הקונדליני התעוררה בגופו וכך התנסויותיו של גבריאל במדיטציה הלכו והעמיקו והפכו לאינטנסיביות מאוד. הוא נסחף ללא שליטה לתרגול רוחני אינטנסיבי שבמהלכו הוא ישב לשעות ארוכות של מדיטציה ושירה מקודשת. הוא חווה התגברות מתמדת של אהבת האלוהים, רצון להתמזגות ומחיקה עצמית.

שלושת הקשרים

בנתיב של אנרגיית הקונדליני במעלה עמוד השדרה קיימים שלושה "קשרים" או שלוש חסימות והם ממוקמים בצ'קרת הבסיס, צ'קרת הלב, וצ'קרת המצח (העין השלישית). נקודות אלה מייצגות את השלבים השונים שבהם ישנה התעצמות של אנרגיית הקונדליני במערכת. פתיחה של כל שלב משקפת מצב שבו שני סוגי אנרגיית הקונדליני הופכים ליותר ויותר מאוחדים וממוזגים.
במצב הרגיל, אותם קשרים שומרים על המערכת כך שלא תוצף ביתר אנרגיה אשר תשרוף אותה, כך שהמיזוג של האנרגיות לא עולה לשלב הבא עד שהמודעות ויכולת ההולכה של האדם מגיעים לרמה גבוהה דיה. אין זה אומר שאנשים אינם חווים מצבי מודעות גבוהים; זה כן אומר שאותם מצבים הם מצבים חולפים כל עוד ערוצי האנרגיה אינם חזקי דיים כדי להחזיק את אנרגיית המודעות המתגברת.
שחרור הקשר הראשון קורה כאשר אנו הופכים ערים לחלוטין לשלוש הצ'קרות הראשונות והן מתמזגות ליחידה אחת, למצב של מודעות אחת ויחידה. שחרור הקשר השני מייצג את התמזגות המודעות האחת של שלוש הצ'קרות הראשונות עם האהבה הערה של צ'קרת הלב. הקשר האחרון שממוקם בצ'קרת העין השלישית משתחרר כאשר המודעות הערה של כל הצ'קרות מתמזגת עם המודעות האחת הלא דואלית של האמת. במצב זה שתי האנרגיות (שאקטי קונדליני וקונדליני רוחני) מתמזגות לאנרגיית קונדליני אחת וחווית הדואליות מתפוגגת מהכרתנו.
הקשר הראשון שוחרר בשנת 1976. גבריאל שהה בהודו וחווה תוך כדי מדיטציה את כאב חד מאוד באזור חיץ הנקבים ובסיס עמוד השדרה וזקפה לא רצונית. תוך כדי המדיטציה הוא הרגיש איך כל האזור התחתון של בטנו ואגן הירכיים עולה באש וגופו החל לנוע בתנועות גליות לקראת אורגזמה עד שלבסוף הוא חווה עוויתות חזקות של מעין שפיכה למרות שלא נפלט שום זרע. כל התהליך לווה בכאבים רבים וביום שלמחרת ציפורניי הרגליים של האצבעות הקטנות בשתי כפות הרגליים שלו נשרו באופן פתאומי. לאחר ששב לארצו הברית הוא מצא את עצמו נכנס ללא כל תכנון או מחשבה לתקופה בת כחצי שנה של התנזרות מינית כתוצאה מהכאב שהיה חווה בכל פעם שחשב מחשבה מינית.
שחרור החסימה השנייה לא היה אירוע כואב כמו השחרור הראשון. הפתיחה השנייה צוינה בחיזיון מפורט של האנטומיה של צ'קרת הלב, בהתגברות אנרגיית הקונדליני והתרחנות נוספת של כלל המערכת. כמו כן גבריאל חווה חדילה פתאומית של כל החזיונות שהיה רגיל לחוות במדיטציות היומיות שלו. במקום זאת הוא חווה בצורה רצופה וקבועה אור לבן והתמזגות עם ממד חסר צורה. לעיתים האור היה כה בוהק במדיטציה בשעות הבוקר המוקדמות, שגבריאל היה בטוח שכבר הגיע אמצע היום. החוויה של שחרור הקשר השני התרחבה במשך תקופה של חמש שנים לפני שתהליך ההתמזגות הסופי של כלל הצ'קרות הגיע לשיאו.

מחזור ההתעוררות של גבריאל הגיע לשיאו בקיץ של שנת 1982. הוא היה מתעורר בשעה 2:30 בבוקר כדי להרוויח עוד שעות מדיטציה. יום אחד, שבו גבריאל ישב למדיטציה, אשתו דאז נכנסה לחדרו והייתה בטוחה שגבריאל אינו בחיים מכיוון שהנשימה שלו נעצרה למשך 45 דקות. באוגוסט 1982 זמן הישיבה למדיטציה הגיע למשך זמן של שש שעות. גבריאל שהה באותה התקופה בהודו והייתה לו הרגשה שעליו להישאר כי משהו חשוב עומד לקרות. במהלך מדיטציית ערב אחת באשרם של סוואמי מוקטננדה האנרגיה הפכה לכה חזקה שגבריאל מצא את עצמו יוצא מאולם המדיטציה ומתיישב מחוץ לחדר של מוקטננדה. כשלושים שניות לאחר מכן סוואמי מוקטננדה יצא מחדרו, שלא כהרגלו, והלך ישירות אל גבריאל. הוא נגע בו בכל מיני צורות שמשכו את אנרגיית הקונדליני שלו כלפי צ'קרת הכתר. הקשר השלישי שוחרר ושתי אנרגיות הקונדליני הגיעו לכדי מיזוג מוחלט. זמן קצר לאחר חניכה זו גבריאל חווה את עצמו כמוקף באור זהוב שנותר כמצב קבוע של מודעות. זה היה הרגע שבו גבריאל הגיע למדרגת השחרור הידועה בהודו כ-jivanmukti . במצב זה כבר לא ניתן לדבר על אחדות מכיוון החוויה היא שמעולם לא היה דבר שצריך להגיע עמו לאחדות. האחדות תמיד הייתה קיימת ולכן לא ניתן להתאחד כשאין ולא הייתה אי פעם הפרדה.


להיות שרוי במצב מודעות שבו לא נחווה קשר לגוף, מאפשר לאדם לנוע בתוך גופו כאשר הוא חווה את עצמו כ"אני הוא זה". לגבריאל הייתה ההזדמנות לבחון זאת בשנת 2003 במהלך שני ניתוחים חוזרים של הרניה שבוצעו ללא הרדמה.
כאשר שוכנים בתודעת "אני הוא זה" המודעות לכאב שנחווה בקומפלקס של הגוף-נפש נעלמת.
גם למצב המשוחרר ישנם שלבים שונים. בתחילה האדם המשוחרר נמצא במצב שבו הוא ממוזג לגמרי עם המודעות האלוהית, אך כל עוד עליו למלא את תפקידיו ולשרת את האנושות, הוא שומר על רמה מסוימת של מודעות עצמית (אם כי לא מדובר יותר בעצמי הנפרד והאישי אלא בעצמי האוניברסאלי). כאשר האדם הנאור שרוי זמן רב מספיק במצב המשוחרר, בשלב מסוים הוא מאבד גם את שארית תחושת העצמיות שנותרה בו וכך, לא משנה אם הוא ער או ישן, הוא נמצא במצב מתמשך וקבוע של התמזגות מוחלטת עם האור. המצב הגבוה ביותר שאליו האדם המשוחרר יכול להגיע הוא המצב שנקרא "מוקשה" ומעטים הם האנשים שזוכים להגיע לדרגת קדושה כה נעלה. במצב זה האדם נמצא במצב שבו לא נותרת שום תחושת עצמי או יכולת תפישה. גבריאל מעיד שהוא עצמו פגש רק שני אנשים בחייו שהגיעו לדרגה נעלה זו.


לא כולם חווים את אותן חוויות באותן עוצמות. ישנה סכנה בנטייה להשוות בין החוויות שלנו. לכן מומלץ לנו ללמוד, להקשיב ולקבל השראה מניסיונם של אחרים ובאותה נשימה להיות שבעי רצון ומסופקים מהחסד המסוים שלו אנו זוכים מתוך הבנה שההתנסויות שלנו הן מה שנחוץ לנו באופן ספציפי למען התפתחותנו הרוחנית. חשוב יותר להיות נכונים לקבל את החסד האלוהי בכל הזדמנות שהוא מוצא את דרכו אלינו ללא התנגדות או הפרעה. 

 

ד"ר גבריאל קאזנס -  מורה רוחני יהודי, מומחה עולמי ברפואה הוליסטית ותזונה, יוגי ופעיל שלום עולמי. הקים ומנהל את המרכז ההוליסטי ‘Tree of Life’ שבארה"ב, הנמנה על עשרת המרכזים המובילים בעולם לריפוי והתחדשות. www.treeoflife.org.il