מי לקח את הטבע מהלידה?!

 רוצה אני לשתף אתכם בדרך שבה אני רואה את המתרחש היום בתחום ההפריה והלידה, בעקבות חוויותיי כאם ל-3 ילדים בוגרים ובעקבות תהליכי המודעות אותם אני עוברת לאורך כל חיי הבוגרים.

שמי דבורה בר-אילן, אדריכלית ומנהלת ביה"ס לאקולוגיה הוליסטית מזה כ-20 שנה. במהלך עבודתי כמנחה ומדריכה, אני פוגשת נשים, זוגות, וכמובן- הרבה הריונות, לידות ורצון לילד שנתקל בקשיים מרובים של כניסה להריון.
חלק ניכר מן העבודה שעברתי ובה אני עוסקת, נעשית בעזרת עבודת היזכרות בגלגולים קודמים וידע מתוקשר שעוסק בקשר בין חיינו העכשוויים לחיינו ביבשות העתיקות –למוריה ואטלנטיס.

שיר נשמה – לא בבית החולים!

לי 3 ילדים בוגרים, שאת האחרון שבהם ילדתי בבית, לפני 22 שנה, כאשר לידות בית היו בחיתוליהן. ילדתי פג בתחילת החודש השביעי, ללא מילדת- כי הייתי בשמירת הריון, בלתי מתאימה ללידת בית, אך בעקשנות על- זה מה שאני רוצה, לא עוד בית-חולים. ולמה?
לידת בני הבכור התרחשה בבית-חולים לפני 35 שנה. לבד, חדר בבית-חולים שאיש מבני משפחתי לא מורשה להיכנס. המיילדת נכנסה לבדוק אותי פעם בחצי שעה, במקרה הטוב. ילדתי מהר- תוך 4 שעות, לבד, בלי עזרה אמיתית ותוך תפילה אינסופית לאלוהים. יצאתי משם עם אנטגוניזם חריף לחדרי-לידה.
בלידה השנייה ילדתי את בתי בבית-חולים חצי שעה אחרי שהגעתי לשם מתוך התחייבות לבלות את מינימום הזמן ההכרחי במוסד הזה.
הלידה השלישית הייתה אחרי שהכרתי את הספר- חיבור נכון לרצון, ואחרי שהכרתי זוג מורים לריברסינג שגילו לי שלידת בית אפשרית ורצויה. ניצלתי. את הלידה של בני האחרון אבצע בביתי.
וכך היה. הרבה לא-בכוונה, כשהרופא המלווה נותן לי הוראות טלפוניות איך לעצור את הלידה (זה היה כבר אחרי ירידת המים!). למזלי בני היה מספיק נחוש להיוולד מהר לפני שאיזה זריקה תפריע לו את הופעתו בעולם.
מאז ליוויתי לא מעט לידות בית - כמתפללת, כתומכת ושרה את שיר הנשמה של העומד להיוולד. לאחר לימוד והבנה עמוקה של מהו זיווג, הפריה ולידה- הדרך להתנגדות עקרונית ולהתערבות כירורגית הייתה די קצרה.

אמצעי מניעה – ברכה או קללה?

לפני לא הרבה שנים, הפריה מלאכותית הייתה דבר נדיר, יוצא דופן ובעצם בלתי אפשרי. נשים פשוט נכנסו להיריון (או לא), ילדו בבי"ח (אם כן), בעיקר לידות טבעיות ועם מעט מאוד ניתוחים קיסריים. מדובר, כמובן, על החברה המערבית.
לפני 100 שנה רוב הנשים ילדו בבית, עם מיילדת או בלי, הרבה תינוקות נפטרו בלידתם, או בשנים הראשונות לחייהם. החזקים שרדו. והחיים המשיכו.
אמצעי מניעה לא היו ולכן מספר הלידות לאישה היה בלתי מבוקר בעליל, אלא אם כן הייתה בסביבה אישה מרפאה שידעה את סודות עצירת הפריון העודף.
התפתחות הטכנולוגיה הרפואית הביאה לנשים את הגלולה ואת הטבעת. לא עוד הפלות לא רצויות, לא עוד ילדים לא רצויים וחתונות מאולצות. הידד! אנו מתקדמות למימוש הרצון החופשית שלנו. אני עדיין זוכרת את הולדת הגלולה, לפני פחות מ 40 שנה. זה היה עבורי נס - המשגל אינו נסוג יותר, אפשר ליהנות מחיי מין מלאים ללא האיום של ילד לא-רצוי.
אבל... משהו מהתהליך הטבעי של כניסה להריון, השתבש.
כלומר - תחילתה של התערבות היתר הרפואית הייתה בעדנו. אך מעצם העובדה שנשים עצרו באופן מלאכותי את כניסתן להריון – הפכה ההפריה המלאכותית שכיחה הרבה יותר.
איכשהו התחילו להופיע יותר בעיות עקרות משהיו בעבר.
ובשנים האחרונות- שנות הסלולר, המחשב וכניסת הרבה נשים לתחום ההייטק ודמוי הייטק. ככל שנשים כאילו קיבלו - לקחו יותר חופש - ההריון והלידה עברו מהפך שנראה כמעט בלתי-הפיך:
כניסה להריון נעשית בגיל יותר מאוחר, לאחר שנים של שימוש גורף באמצעי מניעה. היא יותר קשה, יותר נדירה, ההריון כבר לא אירוע פשוט, יש אין-סוף בדיקות, התערבות רפואית, משטר "הפחדת היולדת מפני הצפוי לה" מתחזק והולך. ככל שיודעים מדעית יותר- ההפחדה של האם העתידית גדלה והולכת, והידע הנשי של - חמלה, אהבה והתכוונות לטוב ביותר- נשכח.

וכל זה הביא למשטר חדש בבתי-חולים. היד על הדק המנתח קלה, ניתוחים קיסריים מתבצעים הרבה מעל ומעבר לצריך ולרצוי. נשים מזמינות תאריך ללידה, ומפחדות פחד מוות מלידה טבעית. כל זה מתרחש במקביל לזרם שמתרחב והולך, אך עדיין קטן מדי, של נשים שחיות חיים אלטרנטיביים/אקולוגיים, ומתעקשות על לידות בית. עם דולה, עם מיילדת, עם בעל, עם ילדים, או רק עם מיילדת.
במדינת ישראל, רוב הרופאים ורוב אוכלוסיית ההיי-טק, מתנגדת ללידות בית, ורואות בהם אירוע הזוי, גחמה, טיפשות, וחוסר אחריות. אינני רוצה להיכנס למספרים של הצלחה ואי הצלחה של לידות, לצורך זה אפשר לפנות לאתרים של מיילדות מיומנות שעוסקות בעבודה יום יום.

מאיפה כל זה נובע?

מה שאני רוצה לספר, זה מהו מקור העיוות, חוסר הפשטות והתחכום הטכנולוגי שפלשו לתחום הלידה שבעצם הוא תחילת חיי כל אחד מאיתנו. כי הרי כל אחד מאיתנו נולד, לא?
ולהלן ההסבר הסיפורי. סיפור שמבחינתי הנו היסטוריה תיקשורית בלתי-מוכחת מדעית. ומזל שכך.

למוריה ואטלנטיס

לפני כ – 20,000 עד 50,000 שנה, היו על פני הכדור שתי יבשות ובהם שתי תרבויות.
יבשת למוריה ויבשת אטלנטיס. יבשת למוריה כיבדה את עקרון הרצון החופשית וחיה על פי עקרון זה. האנשים/היצורים חיו בטבע בדומה מאוד לסרט אווטאר: טמפרטורות חמות, מזג אוויר בדיוק כמו שרוצים, האנשים חיו חיים מלאי מיניות, שמחה, מגע ויצירה. היצירה המרכזית הייתה הקשבה לאימא אדמה, יצירת כלים, בתים, ריקודים, מוסיקה, טרנסים שבטיים ובעיקר - הרבה תשוקת חיים.
ולידות – בשפע. בדיוק כמה שכל אחת רצתה (חיבור לרצון חופשית, זוכרים?). החיבור העיקרי היה לאמא-אדמה, לא לאלוהים.

מנגד, יבשת אטלנטיס, כיבדה את העיקרון של חיי נצח ויתרון הרוח על הרצון. אטלנטיס זלזלה לגמרי ברצון האישית של האדם, כל אחד היה חלק ממערכת, שהייתה חלק ממערכת, שהייתה חלק ממערכת על. כל אחד היה סוג של פיון במערכת, עם התמחות ספציפית לו, שרק הוא ידע אותה, ולא תמיד הבין את מה זה משרת. כדימוי - התרבות האטלנטית הייתה פירמידלית, והתרבות הלמורית הייתה מעגלית או ספיראלית. אטלנטיס הייתה קרה, כחולה, צלולה, יפה מאוד, אסתטית מאוד ומנוכרת מאוד. היו שם הישגים מאוד מרשימים, שעד היום טרם הגענו אליהם. מדע הרפואה באטלנטיס היה מאוד מפותח, אך לא הייתה שם מיניות ו/או ילודה. הלידות היחידות שהתבצעו באטלנטיס לא נבעו מבטן של שום אישה אלא היו יותר דומות ליצירת אנשים מלאכותיים, כמו שחולמים היום כמה אנשי ביו-טכנולוגיה.

באיזשהו שלב, כתוצאה מכיבוש למוריה על ידי האטלנטים, הגיעו הלמורים לאטלנטיס. הלמורים הגיעו ככבושים, כנחותים ומלבד ניסיונות של האטלנטים לשנות אותם ולבטל את אנרגיית הרצון הלמורית, (שהזיקה מאוד לעקרון האטלנטי, שהתנגד לביטוי רגשי), הם גם השתמשו בהם כפועלים, כעבדים וחלקם אף הפכו להיות חיות מעבדה.
מה שבעיקר עניין את האטלנטים לגבי הלמורים היה איך לעקר את הרצון מגופם.
הם ראו את הקשר בין מיניות, ילדים ורצון אך הם לא הבינו אותו וחשבו אותו לנחות.
הם החלו לעסוק בניתוחים של נשים הרות, בניתוחים של תינוקות, בפיצוח בטנים, התעללות נוראית בנשים וניסיונות של הפריה מלאכותית. הכוונה הייתה ביטול הרצון החופשית האישית וכפיתתה לצורכי הממלכה.
אני חוזרת ואומרת ומדגישה שהטכנולוגיה באטלנטיס הייתה מפותחת יותר מזו של היום, והשאפתנות של המדענים של היום, כולל הרופאים, נובעת מזיכרונות תת-מודעים של ידע זה.

וההקשר לימינו

אם נצא מתוך הנחה שמקור הנשמה שלנו מצוי בלמוריה או באטלנטיס, הרי שאנו נושאים עמנו דפוסים שנקבעו אי אז שם.
הניסויים שהאטלנטים ערכו מתוך כוונה לחסל את הרצון כללו התערבות מאוד פולשנית לתוך גוף הלמורים. כמו כן, בקרב הנשים האטלנטיות של אותה תקופה התעוררה רצון להיות אמהות בדומה לנשים הלמוריות. מתוך ראיה זו, אפשר להבין כי הפרעות בכניסה להיריון, הפריה מלאכותית וניתוחים קיסריים, הינם חזרה על טכנולוגיות שפותחו באטלנטיס ושעסקו בהרחקת האם מפרי בטנה (בעצם ביטול האמהות וביטול הרצון לשייך את הילד אליי באופן אישי).

כפי שהנני רואה זאת, קושי להיכנס להיריון מתחלק בין שלוש קבוצות נשים עיקריות: נשים אטלנטיות שמעולם לא חוו לידה, נשים הנמצאות במערכת יחסים אשר אינה מתאימה להן ואשר הנשמה שרוצה להיוולד להן מחכה שהן תהיינה בקשר הנכון, או -נשים למוריות שערכו בהם ניסויים כמו הרחקת הוולדות מהן עם הלידה, הפריה מלאכותית או שיבוש המיניות שלהן בכל דרך אפשרית.
פחד מלידה גם הוא יושב על זיכרון רחוק - באטלנטיס הוציאו את הוולדות מהבטן ונמנעו מלידה טבעית, שיוצרת קשר עמוק יותר בין האם ותינוקה. לידה בניתוח קיסרי עוברת דרך הרדמה, ובעצם טשטוש מנטאלי וטשטוש הרצון החופשית של האם. התינוק מובא אל אמו בהפרש של שעתיים-שלוש לאחר הלידה, ובעצם נמנעת מהאם להיות החתומה הראשונה על תינוקה.

השאלה העולה מכך, היא למה דווקא בתקופתנו , בה האינדיבידואליות בהתפתחות משמעותית, ישנה בריחה מלידה טבעית ועלייה גדולה בכמות הלידות הניתוחיות, וכן עלייה במספר ילדי המבחנה. התשובה היא עצובה וכואבת. יחסי הכוחות בין הנקביות לזכריות כיום, הם עדיין לטובת הזכריות והנקביות הזכרית.
התרבות המערבית העכשווית מאוד מכבדת את השכלתנות, ההישגיות והמצליחנות. היצירה, המיניות הבריאה, הרגשות וכמובן- החיבור לרצון ובחירה חופשית- עוברים כולם תחת מכבש המדענות והמחקר, המיותר ברובו. נוכחותו של כוח עליון רחוקה מתרבות זו מרחק רב וכנ"ל נוכחותה של האימא הגדולה, האחראית לנשיות, לפריון, ללידה ולשפע על פני הכדור.

המלצותיי

· להיזכר בחשיבותה של הלידה הטבעית הן עבור האם והן עבור התינוק.
· ללמוד היטב את הנזקים הנגרמים מניתוח קיסרי, גם לאם וגם לתינוק (למשל, חיתוך הבטן גורם לחיתוך של שרירים ועצבים וחוסר תחושה של הבטן). אל תרוצי לעשות קיסרי...  גם אם סיפרו לך שזה פחות כואב.
· לא חובה להיות אימא. זוהי זכות, זו לא חובה וזוהי בחירה חופשית.
· צמיחתה של הרפואה הטבעית, האלטרנטיבית, היום, גורמת לרפואה הקונבנציונלית השמרנית לחזק את עמדותיה המתנגדות לתהליכים טבעיים כמו פיריון ולידה.
המלצתי היא ללמוד להקשיב לקולך הפנימי, לידע הנשי הטבעי שלך ופחות ופחות להקשיב למשטר ההפחדה שהרפואה בימינו מובילה.
· אם את מחזיקה בעמדה שהריון או לידה הם מחלה, לכי לבית-חולים.
· אם ברור לך שהריון ולידה עוסקים בבריאה ובריאות, עשי את כל המאמצים ללדת בבית או בבית-יולדות..


מקורות נוספים:
"חיבור נכון לרצון" -  סיאן דה-רואן
"למורנטיס" - ורדית בר-אילן
"מן הרשימות האקשיות" -  רודולף שטיינר

 

דבורה ורדית בר-אילן - מנהלת האקדמיה ללימודי אקולוגיה הוליסטית. אדריכלית אקולוגית, מחברת הספרים: "למורנטיס", "מתנת הנשר הלבן", "האיש שלא עמד מלכת".
www.freewill.co.il