נשמה תאומה - עניין של השקפה או אגדה - אדלינה
יום חמישי 17 מאי 2012    |      |   כניסה למערכת
ראשי      ערוצים      פורומים      הכרויות      רדיו      ניוזלטר      אינדקס      פורטל הטנטרה      בלוגים      לוחות  

כל המאמרים | ארכיון מאמרים | חיפוש מאמרים | RSS

Bookmark and Share

נשמה תאומה - עניין של השקפה או אגדה



יום שני 09 ינואר 2012, 22:51
נשמה תאומה - עניין של השקפה או אגדה

כולנו שמעו בשלב זה או אחר בחיינו סיפור היכרות (לעיתים ממוחזר) של זוג מאושר במיוחד. ובסיפור לא איחר לבוא המשפט: "כשראיתי אותו/ה ידעתי שזה זה". וחלקנו אם לא לומר רובנו מחפשים את ההוא או ההיא. כאלה שכשנראה אותם ואולי גם נגע בידם לא יישאר עוד ספק בידינו - נדע שזה זה...

במאמר זה אנסה לפרוש את השקפתי בנוגע לנשמות תאומות זהות. לפני שאפרט חשוב להבחין בין הנשמות השייכות ל"קבוצה" אחת לבין "נשמות אחיות" (ואת זה אשאיר לפעם הבאה..) הגמרא גורסת: "קשה זיווגו של אדם - כקריעת ים סוף". במשפט זה מסתתר רמז להשקפה שלי. קשה חיבורו של זיווג כמו הקריעה שלו מלכתחילה. בתחילת דרכה, בגלגולה הראשון, כל נשמה יורדת לעולם בשלמותה. בספרה מסוימת לפני התגלמותה בעולם שלנו היא ניחצת לשניים. וחלקיה מתבטאים בגוף זכר ונקבה - נשמות תאומות זהות. בגלגוליה העוקבים אין הכרח שחלקי נשמה זו יחזרו למינים מנוגדים. כלומר, נשמות תאומות יכולות להיות אם וביתה, חברים ועוד. וזה נקבע ע"י חצאי הנשמות עצמן. הבוחרות מערך שייתן להן את האפשרות להגיע לתיקון מהר ככל האפשר.

התיקון

לשני חלקי הנשמות התאומות יש תיקון ושיעור זהה. וברגע שהוא יושלם, שני החצאים יהפכו לאחד. השיעורים מתבטאים בחיים שונים, הזדמנות להתבונן על השיעור בנסיבות חיים שונות. וזאת כדי שבהשלמת התיקון ואיחוד הנשמות, התובנה תהיה שלמה. מכאן עיכוב של נשמה אחת משפיע על עיכובה של השנייה.ולהפך, התקדמותה של נשמה אחת עוזרת להתקדמותה של השנייה.

המפגש

המפגש בין שני החצאים היא חוויה החורגת מההבנה האנושית, הרגש האנושי או התחושה. ברגעי האיחוד משתתפת כל ההוויה. בעת המפגש תחושת הזמן נעלמת, מה שמרמז על הקשר האין סופי. החלק השני שלנו כמו ספר פתוח לפנינו, אנו רואים אותו על כל צדדיו וגווניו. וביקורתיים ככל שאנו, את האדם הזה נקבל קבלה טוטאלית עם הערכה עצומה ואהבה על עצם קיומו וללא שום תנאי. האנרגיה הדומיננטית שמתקיימת במרחב כששני חצאי הנשמה נפגשים היא אנרגיית אהבה. והיא אנרגיית הריפוי החזקה ביותר שקיימת. הריפוי הוא כל כך גבוה שהוא לא עצמי בלבד. שני חצאי הנשמה מאירים האחד את השני מבפנים, מה שמאפשר להם להאיר החוצה את סביבתם. הנוכחות המשותפת שלהם במרחב מרפאה ומעצימה. האיחוד הוא רווח לא רק לעצמם אלא לכל סביבתם. מפגש בין נשמות תאומות לא מעורר התאהבות אלא אהבה. אלו לא הפרפרים שמפרפרים בבטן. זוהי מעין אהבה מוכרת. כאילו משהו בך אומר: "התגעגעתי אליך. טוב שחזרת הביתה". התחושה הזו נובעת מתוך ההיכרות המוקדמת והבלעדית שיש לאדם כזה איתכם. אין עוד אדם אחד היכול להתקרב לרמת הקרבה הקיימת בין שני נשמות אלו. ומכאן חווים שלווה ונינוחות. כשאנו מסתכלים האחד על השני אין לנו ספק כי אנו רואים אותו בבירור. אנו מבינים את הבעות הפנים ושפת הגוף ויכולים להבין את כוונתם עוד לפני שסיימו את המשפט. יתר על כן, "הסתכלות" לתוך נשמתנו התאומה גורמת לנו להסתכל לתוך עצמנו. כאילו אנחנו מסתכלים במראה, משתקפים  באדם מולנו. בלי משים אנחנו חוזרים הביתה, לבית של עצמנו, והופכים לאני האמיתי- לאמת בכבודה ובעצמה. וכל זה ללא מאמץ כלל וללא תלות בנקודת המוצא.

כיצד נוכל לזהות?

בסרט "הגשרים של מחוז מדיסון" קלינט איסטווד אומר לאהובתו, שנכנסה לחייו במפתיע. "אומר זאת רק הפעם. וודאות כזאת באה רק פעם אחת בחיים". במפגש התחושה הדומיננטית היא תחושת חוסר הספק - ידיעה טהורה. ידיעה בכל ההוויה שמשהו שונה מתרחש, מבלי צורך להשתמש בביטויים כמו: טוב יותר, גדול יותר. החוויה שונה כל כך מכל מה שהכרנו שלא ניתן להכניסה לאותן הקטגוריות ופשוט לדרגה. זהו אחד הסימנים המובהקים, שזהו המפגש. בנוסף לכך, ישנו סממן פיזי בין שני חלקי הנשמה. אנשים יכולים לומר לכם שאתם דומים. למרות שבמבט אובייקטיבי תווי הפנים לא דומים. המדויקים מבנינו יבחינו שהדמיון הוא במבט.לשני חלקי הנשמה יש את אותו המבט. למעשה ההרגשה היא כאילו אתם מסתכלים לתוך העיניים של עצמכם .

השפעה

מרגע המפגש (גם אם הוא היה חד פעמי), האדם הזה ייחרט בתוככם. מרגע התרחשות האיחוד לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור.כל השבילים שהובילו אתכם עד הלום נמחקו. וצומחות הבנות חדשות. שני חצי הנשמה משפיעים זה על זה כל עת. ולמעשה גם השפיעו אחד על השני עוד לפני המפגש (המרחק הפיזי לא פקטור).קיים ערוץ תקשורת השייך רק לכם. לעיתים, מבלי לחשוב ממוקד על האדם. תעלה מעין תחושה כאילו אתם מסתכלים מתוך עיניו של החצי השני שלכם החוצה על העולם. תוכלו להתחבר, לא במתכוון, לתודעה שהינו נמצא בה. לדוגמא: תוכלו לדעת כי התודעה של האדם מוצפת כרגע ועולים המון חזיונות אבל לא בהכרח תבינו כי האדם נמצא כרגע בשינה וחולם חלומות. תוכלו לדעת כי התודעה שלו בהרפיה אבל לא בהכרח תבינו כי הוא קרא בדיוק משפט שנגע בנשמתו. ולמרות שערוץ תקשורת זה היה קיים תמיד, מעטים הם האנשים שיוכלו להבחין בו לפני המפגש. אחרי המפגש ניתן להבחין בבירור שזוהי השפעה "חיצונית" של החצי השני. אם לצערכם לאחר מפגש תאבדו קשר פיזי עם נשמתכם התאומה, זוהי התנסות קשה ביותר. האובדן הוא קשה מנשוא. הנשמה התאומה שלכם לא רק חלק מליבכם הנוכחות שלו זורמת בדמכם. זוהי תחושה קשה של שכול המשחזרת באופן מסוים את קריעת הנשמה לשני חלקיה והפרידה.

האם החיבור מתרחש בכל גלגול חיים? האם חייבים להתחתן עם החצי השני שלנו?

אז כמו שציינתי קודם, בגלגול הראשון הנשמות מתבטאות בגוף זכר ונקבה ולאחר מכן הן מתגלגלות לכל מיני וארציות. מאותו המין, מאותה המשפחה, בהפרשי דורות ועוד. החיבור יכול להתרחש בכל גלגול חיים אבל לא תמיד כזיווג. כאשר הנשמות הבשילו, הן מתגלגלות שוב כזכר ונקבה עם פוטנציאל זוגי. קיום האפשרות הזו היא זכות גדולה.שכן התיקון בזוגיות הוא המאתגר ביותר. ולכן הנשמות שקיבלו אפשרות כזו, הבשילו להתנסות זו. אך הבחירה לזיווג עודנה קיימת בידי שני החצאים. לעיתים קרובות הפחדים לא יאפשרו חיבור מעין זה. אך היקום לא יוותר בקלות על זיווג כזה. מעצם שאיפתו להתאזן (תיקון הנשמות משפיע על איזון היקום) וכביכול ממניע אגואיסטי, היקום ינסה שוב ושוב לחבר זיווג זה.

אגדה יפה?

רבים מכם בטח חושבים, עד כמה נפלא ליצור זוגיות עם אדם כזה. ועד כמה מרגש לחיות לצד אדם הקרוב ביותר בעולם. למעשה יש סבירות גבוהה יותר ששני החצאים לא ישרדו יחדיו. על מנת להיפגש ולחבור לזוגיות עליהם להיות בשלים מספיק. עיכוב רוחני התפתחותי של אחד ישפיע על עיכוב השני. ככל שעצומה האהבה הקושי עצום גם כן. יכולת ההשפעה שלהם אחד על השני, ההזדהות הבלתי נמנעת. מכריחה אותם להישאר במקום שהם כל הזמן נחשפים למראה מולם, כל הזמן רואים את עצמם. מה שמכריח אותם להתאמת שוב ושוב עם השיעורים שלהם. ומציאות כזו היא לא פשוטה ולא בידי כל אדם להכיל אותה. חשוב לציין, כי ישנם עוד זיווגים פוטנציאליים לכל נשמה שמובילים לאושר אבל צורת האהבה הזו קיימת רק מול אדם אחד.

אסכם במשפט משיר של "החברים של נאטשה" המבטא בצורה הפשוטה ביותר את מהות הקשר בין שני חצאי הנשמה- "אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי". אהבת החלק השני שלנו מחזירה אותנו שוב ושוב לעצמנו. והרצון בהתקדמותו ובטובתו של החצי השני שלנו אינה יורדת מרצוננו בהתקדמותנו ובטובתנו. אהבתנו אליו מעצימה את אהבתנו לעצמנו ובחזרה אליו ולכל העולם.
 

 


אדלינה אוסיפוב - מטפלת הוליסטית בהילינג אנרגטי, דמיון מודרך ונשימה מודעת (ריברסינג). מחברת ויוצרת.
adel258@gmail.com 

 

 

נשמה תאומה - עניין של השקפה או אגדה
   
צפיות: 1361   תגובות: 5 Bookmark and Share


תגובות
מאת: רוח טובה יום שישי 13 ינואר 2012 12:36
מסכימה עם הרבה ממה שכתבת, אבל לא עם דבר מרכזי אחד: כדי לקיים זוגיות טובה, אֵינֵנוּ זקוקים לתאום נשמה שלנו, שיעבור שיעורים זהים לשלנו, אלא למַשְלִים נשמה שלנו, ששיעוריו משיקים, או שונים, אבל לא זהים.
תחושת ה"ידעתי שזה זה", או ה"הרגשתי שאנחנו מכירים כבר שנים", מקורה בגילגולי חיים משותפים קודמים, בהם בני הזוג כבר היו בני זוג בעברם, ואז, יש להם שיעורים משותפים לעבור כבני זוג (קארמות משותפות שנוצרו..)
לכן, כשאתם מזמנים לכם בני זוג, בקשו את משלים נשמתכם, כך שהזוגיות תהיה שלמה או לפחות מוכוונת לשלם.
תודה אדלינה (-:


רוח טובה מטפלת בתטא הילינג, שחזור גילגולים, דמיון מודרך ו-nlp, רייקי (מאסטר) וכן עוסקת בליווי רוחני.
מאת: אדל יום שישי 13 ינואר 2012 16:04
רוח טובה,
תודה לך.
באמת יש דקויות בין נשמה תאומה לנשמה תואמת (למיטב הבנתי זה מה שהתכוונת בנשמה משלימה).
ניסיתי לעמוד על סוג הקשר המיוחד בין הנשמות התאומות. ופחות להגדיר את הקשר הזוגי שבניהם כטוב או פחות טוב.
ובהחלט איננו זקוקים לנשמה תאומה על מנת לקיים קשר זוגי טוב ומאושר. זה מה שכתבתי בסוף.
אני מניחה שאת כותבת מהמקום האישי שלך ואני שמחה שאתה יכולה לאשש את זה שהקשר הזוגי יכול להיות טוב ואף יותר עם מגוון נשמות.
שבת שלום,
אדל
מאת: neshama יום חמישי 19 ינואר 2012 15:54
המון תודה לך אדלינה,
את כלל כך צודקת! מנסיוני רב השנים פגשתי בחיי כמה נשמות אחיות (גם בצורת בני זוג, משפחה, וחברים אינטימיים - שעם שניים מהם חייתי שנים רבות). ובכל זאת אני מבינה באינטואיציה למה את מתכוונת בנשמה תאומה. אני מרגישה שכל נסיון החיים שלי מוביל אותי לנשמה התאומה שלי - כי ככל שאני "מתנקה" ביחס לעולם הרוחני אני מתקרבת אליו. וגם אם לא אפגש איתו בגילגול זה - אני מאוד אוהבת את חיי גם כך.
אז שוב תודה,
נחמה
מאת: אדל יום שישי 20 ינואר 2012 14:18
שלום נחמה,
תודה לך.
שאלתי את עצמי מהי הבשלות הזו שעליה דיברתי.
אני מרגישה שאני מבינה אותך כשאת אומרת "מתנקה" ואולי לא סתם כתבת את המילה במרכאות. כנראה גם את הרגשת שזו מילה מאוד קרובה אבל יש משהו מדוייק יותר (אני עדיין לא יודעת מה הוא).
אני שמחה לשמוע שאת אוהבת את חייך. נשמע שהלב שלך מוביל אותך בדרך. ובחיבור אמיתי למקורך הכל כפי שהוא וזה הכל.
מברכת אותך באור ובאהבה רבה,
אדל
מאת: neshama יום שישי 20 ינואר 2012 16:51
תודה לך אדל על התגובה המהירה. הבשלות עליה דיברתי היא שבאמת לאורך חיי עברתי הרבה חוויות מאוד מאוד קשות - הן בתחום הפיזי והן בתחום הנפשי - אבל כל אלו רק קרבו אותי לעולם הרוחני. כך הבנתי שאלו שעורי חיים שאני צריכה לעבור וללמוד מהם כדי להתקדם לשלב הבא. לכן - התיחסותי לחיים היא עם המון אהבה אליהם על כ ל מה שהם מציעים, ולא כפיות טובה בצורה של כעס, תלונה או האשמה (לא את עצמי ולא אחרים). ואכן - אהבתי הרבה בחיי. גם שני גברים נהדרים - אבל הם היו חלק ממצעד חיי - וכרגע אני לבד. איתם למדתי כל כך הרבה ואהבתי אותם המון - אבל מה לעשות? הם לא היו הנשמה התאומה שלי באמת (בטוח שהיו נשמות אחיות) - והבפנים שלי ידע זאת. אז - כל החיים הם שעור אחד גדול, וזה נשמע נדוש, אבל: "צריך לשמח על כל מה שמונח לך על הצלחת". בקשר למילה "מתנקה" - אולי מקביל להגיד עבודה נכונה עם הקארמה.
תודה לך שוב ועם הרבה אהבה
נחמה

הוסף תגובה
  

היפכונו לעמוד הבית
צרפונו למועדפים
הירשמו לניוזלטר
נמסטה בפייסבוק
נמסטה בטוויטר


מאמרים נצפים
מי פרץ לבית שלי?
מאת: עידית טרופ
הכנסת אורחים למבקר
מאת: חן עין-הבר
לשם שמיים
מאת: תניה טוויל
תטא הילינג בהודו
מאת: אלעד שלו
מחפשת דרכים להבעיר ולהעיר את האור הפנימי שלי
מאת: נגה פסו
 

נמסקר
הרפואה שלי היא...






הצבע!
 


ערוצים
 




נמסטה קהילות רוחניות - כל הזכויות שמורות ©