הדרך אל הלא נודע
סדנה מאי
יום שישי 20 אפריל 2018 הפכונו לעמוד הבית צרפונו למועדפים הירשמו לניוזלטר הצטרפו אלינו לפייסבוק
הדרך אל הלא נודע

הדרך אל הלא נודע


הדרך אל הלא נודע מעולם לא הייתה מוארת יותר. עולם חדש נברא. מזמין לעזוב את האחיזות של העולם הישן, לצאת למסע, ללא מטענים. תחושה שכל מה שהיה משתנה עכשיו. נכנסת פנימה, לעולמות חדשים, לבתים חדשים, מבלי לאבטח את פתחי המילוט

היו לי בעבר חלומות חוזרים ובהם בתים שהכרתי - בכל פעם בית אחר. 

ובחלום הייתי מגלה אזור בבית שלא ידעתי על קיומו. פעם חלמתי שמצאתי מדרגות נסתרות, המובילות לבריכה ענקית תחת הבית וסביבה חדרי אמבטיה מהודרים. בפעם אחרת הייתי בבית של סבתא שלי, מגלה עליית גג עתירת אביזרי כישוף מרהיבים.

בחלום אחר התגלתה בסלון דלת סודית שהובילה לספריות, ובפעם אחרת - חדרי שינה מיוחדים. החלומות האלה היו תמיד מרגשים, חוויה של גילוי והרפתקה. עם הזמן למדתי שכל חלום כזה מספר לי את מה שהמודע עדיין לא ידע, אבל הלא מודע כבר ראה - משהו חדש עומד להתגלות בי, אזור שלא ידעתי על קיומו: עבודה חדשה, כשרון חדש, אהבה חדשה, תובנות וצמיחה חדשים בתוכי.  
 
עכשיו, הדברים קורים עוד לפני שהספקתי לחלום אותם. המודע והלא מודע שבי כבר פועלים בסנכרון, בזמן אמת. נכנסת בדלתות חדשות שנפתחות ופוסעת קדימה, מפלסת את דרכי הלאה.
 
אולי בפעם הראשונה בחיי לא מחפשת את פתחי המילוט תוך כדי כניסתי. יודעת שאם צריך, שבילי הבריחה יתגלו לי, בדיוק בזמן שאזדקק להם. יש משהו מסעיר, מרגש ומפחיד בדרך הזו. האור נמצא בדיוק במקום שאני בו ומאיר רק עוד כמה צעדים הלאה.

המקומות בהם כבר עברתי, הוחשכו אחריי. כל השבילים הצדדיים, שאליהם נהגתי לגלוש, איבדו את אורם. דרך שלא מאפשרת לסטות ממנה, אחורה או הצידה, רק הלאה. אל האור. 
אני צועדת, והאזור שאני נכנסת אליו, מואר באור זוהר ועצום. אור מופלא של בריאה, שלא ידעתי כמוהו.
 
אפשר לראות רק למרחקים קצרים, והדרך מזמינה אותי להמשיך לצעוד כך, עטופה באור. מבלי לדעת מה נמצא שם, בעוד כמה צעדים, מבלי לדעת את סוף הדרך או אם יש לה סוף בכלל. דרך שמבטיחה שתהיה מוארת בכל צעד שאצעד קדימה ולא חושפת את המשכה.    
 
ואני יודעת שבניתי שם, מאחוריי, עולמות שלמים, חלקם נפלאים, אחרים היו כאלה ששימשו כערי מקלט, מפלט. והעולמות האלה היו ההוויה שלי, במשך כל כך הרבה שנים, נבנו בעמל רב. וברגעי הפחד, אני עוצרת, מתבוננת, מנסה לזהות בחושך שמאחוריי ובצדדיי את האוצרות שבהם, שהם שלי, להיאחז בהם עוד קצת, להבטיח שילוו אותי בהמשך המסע. והחושך עוטף אותם, וזה מפחיד, כל כך מפחיד.
 
האמון והאמונה שבתרמיל הגב הקטן מלחשים לי לצעוד הלאה, לעבר הדרכים המוארות, כי כל עצירה מציפה את המחשבות והפחדים. אני לא מאפשרת להם להצטבר ולחסום את המעברים. ממשיכה לנוע. והאמון והאמונה מבטיחים, שכל מה שאמיתי יופיע שוב, בהמשך הדרך, ייעטף באור החדש, ומה שלא - שייך לעבר, ויישאר שם, מאחור, בחשיכה.   
 
עברתי כמה פעמים תהליך של שחזור הלידה שלי. התחושות היו זהות: חושך גדול, גם אם חמים ובטוח, שנותר מאחור, כמו דוחף הלאה וקדימה, ואור ענק, שמושך אליו. למרות הכאב, למרות הפחד, אין ברירה - האור חזק יותר מאזור הנוחות שצפוף כבר, שחשוך. 
עולם חדש שוב נולד. 

מיכל גזית: מנחה את סדנאות דרך האמן לפיתוח וביטוי היצירתיות, יועצת ומעבירה קורסים ללימוד פסיכו-אסטרולוגיה‏, עיתונאית וכותבת.

המאמר הוא חלק מהספר "בחרתי בחיים של אי ודאות", 

אפשר להזמין אותו בקישור המצורף, והוא ישלח אליכם:




סקר

מחשבה יכולה לרפא את הגוף?




הצבע!
סדנה מאי
 

מדיטציות אונליין
סדנה מאי