המח שלנו כסם

 אנחנו רוצים להרגיש את העולם. בין אם זה שמחה, הנאה, אהבה ושלווה, ובין אם זה פחד, כעס, שנאה וקנאה. הטבע שלנו הוא להרגיש את מה שקורה, הטבע שלנו הוא להיות ברגש כשהוא עולה. כמות האנרגיה העולה איתו היא אינסופית, ולמרות זאת...
אנחנו לומדים מגיל צעיר לדכא רגשות מסויימים, אנחנו לומדים מגיל צעיר לדכא את הרגשות שהסביבה שלנו קבעה כמפריעים או פוגעים.

אני, למשל, דיכאתי את השמחה שבי, את החיוך האינסופי שנולדתי איתו כי צחקו עליי כשהייתי ילד ואמרו שהצחוק שלי מזוייף. אני דיכאתי גם את הכעס והפחד, או לפחות ניסיתי, כי הם הפחידו את סובביי.

זהו בלתי אפשרי לדכא את הטבעי, זהו בלתי אפשרי לעצור את הזרימה שבתוכנו כמו שאי אפשר לעצור את החיים. ובעצם, אנחנו מדכאים את עצמנו, ואז, מי בדיכאון?

אנחננו שורפים המון המון אנרגיה, אינסופית, במקום להשתמש בה ליצירה, אנחנו משתמשים בה לעצירה או להאטה. לכן למדנו להשתמש במוח שלנו, המיינד.
המיינד שלנו משמש כסם. כמו סם, מפריע לנו לחוות את עצמנו, את הרגשות, את הרגע. תמיד שם, אומר את שלו, תמיד שם כדי להציע ולחשוב ו"לעזור".
המיינד שלנו הוא מכונה מדהימה. בנוסף לזה, הוא שומר אותנו בחיים, אבל גם בעולם האשליות. כל עוד נמשיך להחזיק בו, לעולם נהיה עבדים למחשבות שלנו, לדעות שלנו, לאמונות שלנו, לאשליה – שיש משהו בלתי אפשרי.

בני האדם לאורך ההיסטוריה ניסו בהמוניהם להאט את המיינד, ואולי אפילו לעוצרו. אלו שניסו ולא הצליחו ולא ידעו איך השתגעו, התאבדו או שווקו חיים. אם שום גורם חיצוני לא דאג לזה לפני...

אני רוצה להציע לכם דבר אחד פשוט והוא בא רק מניסיוני האישי, ניסיון צרוף של התנסויות פיזיות בחיים, ניסיון של טיולים, פנימה והחוצה, ניסיון של בדיקה, פעם אחר פעם, מה קורה אם אנחנו פשוט, משחררים.

אני אעבור על חלק מההתנסויות, כל אחד בזמנו ובהקשרו, ואראה לכם, שהצורך בלחשוב על מה אנחנו רוצים ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע אליו – אשליה. הכל מגיע מעצמו. בזמנו. וכשהדברים מגיעים מעצמם ובזמנם, האנרגיה בה אנחנו חיים היא אינסופית. הדברים קורים ביתר קלות, כמו חלקים של פאזל, פשוט נופלים למקומם. והמח? המיינד? אתם שואלים מה איתו? שקט.

במקום לריב איתו בוויכוחים אינסופיים, אנחנו משלימים עם זה שהוא שם, רק שאנחנו מפסיקים להקשיב לו ולא מייחסים לו חשיבות כה רבה לחיים שלנו. ביחסים של שלום, אין חובה להסכים, אלא ידיעה, ברורה וחדה כתער, שלצד השני גם יש זכות וסיבה להיות.

ולכן חיפשתי כל חיי דרך להשתמש במח בשביל לצאת ממנו. ליצור מן מלכוד 22 אשר משתמש במחסום, על מנת לפוררו. אם המח חושב, אז בואו נתן לו לחשוב. ניתן לו מחשבה אשר בעצם, מורה לו לתת לי להיות. (וזאת מבלי שהוא ישים לב...)
ולכן, על כל מחשבה שעולה, בין אם אנחנו מחשיבים אותה כטובה או רעה, אנחנו נותנים מחשבה משלנו למח כדי שיחשוב אותה, והיא:

"זה בסדר, אפשר לנשום.
השינוי, קורה מעצמו."

למה הכוונה?

הסתכלתי במשך חיי וחיפשתי ובחנתי אחר דבר אחד קבוע, דבר אחד שאוכל להגיד למח שלי:
"הנה, זה קבוע, הוא תמיד יהיה. אם אצמד אליו, אוכל להרפות ממך."

חיפשתי חוק אחד בל יעבור, שאינו צריך אמונה או מחשבה, ובעצם אינו צריך כלום על מנת להיות. ומצאתי. זהו אינו דבר חדש, ורובכם כבר שמעתם וגם אמרתם את הביטוי, אם בצורה זו או אחרת:

"הדבר הקבוע היחידי בחיים הוא השינוי"

אין דבר או בן אדם הנשארים אותו הדבר, ואילו לשניה. אפילו תסתכלו על המילה "שניה" – אותו שורש.

כל שניה אנחנו משתנים, כל שניה העולם זז, העלים משתנים, הרוח נושבת, האור והחושך משתנים,    הכל – משתנה.
אנחנו לעולם לא נשאר אותו הדבר. זהו רק המח שמספר לנו סיפורים:
"זה לעולם לא יכול לקרות", או "אני לעולם לא אוכל לעשות את זה", או "אין סיכוי שזה יכול לקרות", או "אני לא יכול לעשות את זה".
כל דבר ודבר בעולם הזה, אפילו המחשבות שלנו, משתנה מעצמו. הכל! לכן כל דבר שאנחנו מאמינים שאפשרי - אפשרי, וכל דבר שאנחנו עדיין לא מאמינים שאפשרי – גם אפשרי!
זה הכל במחשבות שלנו, שרק באות לכסות על מה שבאמת חשוב, אנחנו!  אנחנו, פה, עכשיו, כרגע!

תנו לעצמכם להיות, תנו לעצמכם להרגיש, כן, גם את הפחד והבלבול, את אותו תסכול אינסופי(כביכול) שאנחנו חווים כשאנחנו לא מצליחים. את הכעס הנולד מזה, את הקנאה על שאחרים כבר כן מצליחים, את אותו הפחד שאולי לעולם לא נצליח. וזה בסדר. יכול מאוד להיות שאנחנו לא נצליח! וחשוב שאנחנו נבין את זה. אבל, גם אם נצליח וגם אם לא, הגענו למקום אחר, מקום שונה מאיפה שהיינו בו קודם.

אנחנו מחזיקים במח בכל כוחנו מנסים להחזיק במה שלעולם לא יהיה שלנו - שליטה.
בין אם נרצה ובין אם לא, אין לנו שליטה על מה שיהיה, פשוט אין. ואני יודע, המח שלכם עבר כרגע לכוננות אדומה. הוא מרגיש מאויים, ומפחד שאנחנו עוזבים אותו, זוכרים את המשפט? תרגיעו אותו...
"זה בסדר, אפשר לנשום. השינוי קורה מעצמו."

השינוי הוא לטובתינו, תמיד! הרי נראה לכם הגיוני שאתם כל הזמן נהיים יותר גרועים או טובים?
אתם משתפרים או רק עפים אחורה? השינוי הוא קבוע, והשינוי הוא טוב! הוא לטובתינו. תנו לו לקרות מעצמו, ופשוט תיהנו מהדרך. תנו לאינטואיציה להנחות אותכם במקום המח. האינטואיציה באה מבפנים:
Intuition – In Tuition  - מורה פנימי.

הוראה פנימית. אתם מורים מגבוה, מבפנים. תנו לעצמכם לעלות מעל המחשבות ותוכלו לראות את חייכם מנקודה יותר גבוהה. כך גם תקבלו תמונה יותר טובה על החיים שלכם. תסתכלו מרחוק, לפעמים, כדי שתוכלו לראות את התמונה הכוללת, השלמה. ותתאמנו, פשוט תתאמנו. זה הכל.
 

אוריאל טלר - שותף לדרך.