מעבר לאני

בן אדם הוא מעבר לאני.
בן אדם הוא העיניים שרואות הכל ויודעות הכל.
בן אדם הוא הכאב הכל כך מתוק שהרוויח ביושר.
בן אדם הוא השמחה הכל כך עמוקה והכל כך נדירה כמו פרחים של יום אחד.
לנצור את היופי לנצח. חיים רבים כבר עברו עלי, אוהב, כואב, שמח, בוכה.
לנצור את היופי לנצח. הוא כל מה שיש כאן. הוא והמסע.

יופי ומסע סוחף שאין להתנגד לו ואהבה שתיקח אותך בעקבותיה ותיתן לך כל מה שאתה צריך בדרך. אהבה שתנקה את נשמתך שהתלכלכה מעט בדרך. עד שהנשמה שנפרדה לזמן מה מהאהבה הטהורה תחזור הביתה. עם פרחים שפורחים נצח. עם חיבוק שצמח ממעמקים על טיפות של אור חיים שלמים עד לרגע הזה. עם דמעות שרק לא מזמן למדו מחדש את הדרך החוצה, עוד מהססות לעיתים לפרוץ. כמוני. הקטן. חי כאן בפעם המיליון ועדיין פוסע בצעדים מדודים, יום אחר יום, אוסף דקות ושעות, מהן להיבנות, לפרוץ כל הכבלים ולהמריא. בחיים האלה. בגוף הזה. הפעם לא אלך לאיבוד. אני יודע את הדרך. והיא מעבר לאני. והיא תיקח אותי הביתה.

 

מיכאל אייזנשטט - על עצמי: משורר רך בשנים. צועד את צעדיי הראשונים. משתדל להכניס מעט אור מצדדיי, מלפני ומאחורי. כל עוד יש בי לב בוער.