דנה

זה מה שאני אוהב בך. שאני אוהב בך.
את הכיפוף הפנימי של תנוך האוזן שלך שקופץ חלק החוצה בצהלה של ילד.
את חלקת השפה העליונה שלך שמגיעה חדה ורכה ויורדת בעדינות לפגוש את השפה התחתונה, משאירה אדוות קלות בעור מסביב.
את קצה האף שלך שזז קצת כשאת אומרת ממ.

את אומרת לי שאת לא כמוני. שלא מעניין אותך לישון בטבע, לישון באוהל. אבל כשאת רואה את מרבדי הפרחים ליד הבית שלי את צוהלת כמו ילדה ורצה להתגלגל בתוכם.
רק אחרי שבועיים שאנחנו מתראים כל הזמן ושאני באמת עונה לך כל פעם שאת מתקשרת את מסכימה להתנשק איתי בין הפרחים.

זה מה שאני אוהב בך. שאני אוהב את ריח הנשימה שלך בבוקר. חמימה דשנה כמו יער אורנים. את הגוף שלך הרפוי, החולם, שלאט לאט מתעורר. את זה שאת מתחבקת תוך כדי ההתעוררות. את זה שפתאום את קופצת להתחיל יום חדש, יורדת למטבח, מכינה קפה , נעה בין פינוק לענייניות.

כשאנחנו הולכים לבקר את סבתא שלך בבית אבות את עוטפת את הצוואר בצעיף שהיא סרגה לך. אני מתלווה אלייך וסבתא שלך מביטה בי במבט בוחן אבל את מחבקת אותי ומציגה אותי בפניה:
" סבתא, זה האהוב שלי" את אומרת לה בשפה שלה. ההורים שלך כבר לא בחיים ורק סבתא יש להכיר. את מביאה לסבתא פירושקי שהיא אוהבת.


אני אוהב בך:
איך שאת נרדמת באוטו כשאנחנו נוסעים רחוק.
איך שאת מסדרת לי את הצווארון בסוודר כשאנחנו נכנסים לאנשהו כמו לסבתא. איך שאת אומרת "זה האהוב שלי".
איך שאת אומרת את זה עלי.
איך שאת מרשה לי לנגב לך את הדמעות אם את בוכה לפעמים.
איך שאת נותנת לי לחבק אותך.


בחיים לא חשבתי שאתאהב בזונה. האמת היא שאני אומר זונה רק בשביל לזעזע את עצמי. בעצם היא נערת ליווי. וכשאני אומר את זה זה נשמע לי אחרת לגמרי. כי זונה זה זנותי. זה נמוך. אבל נערת ליווי. . זה כבר נשמע כמו מדריכה צעירה כמו חונכת. נערה שמלווה. נערה תמימה שמלווה בדרך. אני הוא הזנותי והיא. . היא מלווה אותי. אחות בוגרת שעוזרת ברגעי הבלבול.
התאהבתי בנערת הליווי שלי!
כמו לומר התאהבתי בקצינת המבחן שלי. אבל דווקא בה לא התאהבתי אבל בנערת הליווי כן. אולי בגלל שיותר נעים נערה שמלווה מקצינה שבוחנת. .
בכל אופן היא הייתה מאוד סובלנית אליי ואהבתי את הריח שלה.
חוץ מזה היה בה משהו פשוט. רגוע. היא ראתה אותי נבוך ולא התרגשה. היא קלטה אותי. היא אמרה לי " עזוב, אל תעשה את זה. אני לא אדרוש ממך על ביטול." וליטפה את ראשי.
הסכמתי איתה והזמנתי אותה לצאת איתי.
היא הצילה אותי מייאוש כבד, נערת הליווי שלי, כשכבר הפסקתי להאמין בטבע האדם.
באותו יום יצאנו לבלות ואת כל הכסף שלא שילמתי לה שילמתי עליה. בסוף כבר באמת רציתי אבל היא צחקה בביישנות ואמרה שהיא לא אחת כזו, ושרק נפגשנו. חשבתי שהיא צוחקת עליי אבל לא. היא הרגישה את אכזבתי ואמרה שהיא לא זונה, שהיא נערת הליווי שלי ואם אני רוצה היא תלווה אותי הביתה. אני גר רחוק אמרתי, אז היא ליוותה אותי לאוטו." אני יכול להתקשר אלייך ? " שאלתי. "כן" היא אמרה ורשמה לי את הטלפון על פתק.
וככה התחלנו.


את מאשה פגשנו רק פעם אחת. כמה חודשים אחרי שהפכנו להיות ממש מה שקוראים זוג. מאשה הייתה הקול שמאחורי המספר אליו מתקשרים. היא הכירה טוב טוב את הבנות. היחסים ביניהן היו תערובת מעניינת של ערבות הדדית חברית ועניינית גם יחד. אפשר לומר שמאשה הייתה רב החובל של הספינה הקרויה "הנערות החלומיות שלך" והיא הייתה תלויה במלחיות שלה כמו שהן היו תלויות בה.
פעם אחת, כאמור, הספינה הזו אספה אותי כשאונייתי נטרפה. שמעתי את קולה של מאשה מצווה להוריד אליי סירת הצלה ובסירה הייתה דנה. כמו שזה יצא, כמו שסיפרתי, אני ודנה חתכנו אל החוף במקום לחזור לאונייה.
אבל פעם אחת היינו חייבים לחזור. היה איזה קוד של כבוד ודנה רצתה לכבד אותו. אי אפשר בגנבה, היא אמרה לי וכך פגשנו את מאשה. הגענו לדירה שלה בתל אביב כאילו הגענו אל תאו של הרב חובל. עם מעט רעד בברכיים.
היא לא הייתה מופתעת. כבר ידעה הכול והייתה שמחה לנו. בחנה אותי די הרבה כאילו לראות אם אני מספיק טוב לדנה ודנה הייתה נבוכה מאוד. כשדנה הלכה לשירותים מאשה אמרה לי: דנה מותק של בחורה. תשמור עליה טוב טוב.
כן , אמרתי.
אבל אז היא המשיכה: אתה יודע, היא אמרה, כולם זונות! כולם מוכרים את התחת שלהם תמורת משהו.
יש בנות מוכרות תחת בשביל כסף וקוראות לזה חתונה, יש גברים מוכרים תחת בשביל כסף וקוראים לזה עבודה. אבל תדע לך שדנה היא לא זונה. היא אישה של לב והיא בחיים לא תמכור את עצמה!
מאשה מחתה איזו דמעה סמויה ולרגע היה נדמה לי שהיא מדברת על זיכרונות עצמה. אבל אז דנה חזרה מהשירותים ואנו שתינו תה והלכנו.

את מאשה לא ראינו יותר, חוץ מלשבריר שנייה בברית של הבן שלנו. היא חלפה שם לרגע מאחורי כולם כמו צל. היו הרבה מאוד אנשים בברית. את רובם לא הכרנו ולא ידענו מניין הגיעו.
הבן נולד עם נהרה מסוימת סביב פניו ואנו קראנו לו משה דוד. דנה נתנה לו את השם ולימים נתגלה שהוא המשיח.

וזה מה שאני אוהב בך
שאת מושיבה אותי לעשות את החשבונות של העסק
שאת מנשקת אותי בלילה בסופו של יום
שהנשיקה שלך אמיתית! 

_________________________________________________

אמיר ברילנט - אדריכל מהצפון. מאדרכל, מצייר וכותב סיפורים. לעיתים משמש כאמן כללי ולעיתים כפועל צדדי.
ליצירת קשר:  amirbri@yahoo.com