כאשר כמעט כל טלפון סלולרי הוא עם מצלמה, והרבה מהאנשים חלק מהחוויה שלהם זה לצלם ולהצטלם, זה פשוט לא יקרה.

אפילו בפסטיבל פשוט בו זה מובן לרוב, ואנו לא מאפשרים צילום באופן גורף, צריך לפעמים לנהל מאבקים סיזיפיים, כאשר מישהו פתאום חושב שהוא צריך לצלם את החברה שלו באמצע הצ'אי שופ.
לגבי פשוט אני מבטיח אישית כמפיק, שאעשה כל מאמץ שלא יעשה צילום ברחבי הפסטיבל (מעבר לצילום ציורי הגוף ומקרים חריגים שתואמו והוסכמו במפורש). אני מבקש את עזרת המשתתפים, שיעירו בזמן אמת, ולא יאפשרו צילום.

לגבי פסטיבלים אחרים, אני אישית נגד צילום בפעילויות, ובטח בכאלה הדורשות שחרור וקטרזיס, כמו שתוארו בתגובה הקודמת.
כאשר אנשים רוקדים, או עושים פעילות אחרת בעיניים עצומות, ומישהו מצלם אותם, ללא בקשת אישור מראש, יש בכך לדעתי חדירה למרחב המוגן שנוצר, ופגיעה בו, תוך ניצול המצב התמים והחשוף בו נמצאים המשתתפים.
אז בואו תהיו ראליים ותכוונו את האנרגיה לאי צילום בפעילויות כאלה. כך זה אולי יהפך לנורמה, ויהיה ברור ומקובל.
כשאפשר, עדיף הרי להזיז את הדברים מלמטה, במקום ליצור גדרות והגדרות שנכפות מלמעלה.

למשל, אם אתם נמצאים בסיטואציה בה מצלמים אתכם נגד רצונכם, אתם  יכולים לגשת את המצלם ולהגיד שאתם לא מעוניינים בכך, שזה פוגע בכם ובתהליך שאתם עוברים.

לא תמיד זה יעבוד, ולפעמים אתם גם מצולמים בלי לשים לב. אז כשזה קורה, אני מציע לשחרר.

אני מציע לעשות טרנספורמציה של הגישה האישית, ולהבין שחלק מהשחרור, זה גם השחרור של המחשבה "מה יחשבו עלי". לקבל את עצמי בכל מצב, כולל המצב המצולם, שאולי נראה מביך.
מבחינתי, זה שחרור וחופש של ממש.