אני אספר את הסיפור שלי - אבל אשמח לשמוע סיפורים נוספים בנושא - ולחושב ביחד איך הכי נכון לנהוג... ?
אז אצלנו הסיפור הוא שחבר שלי לא כל כך בעניין של מין... מתחילת הקשר לא היה לנו את החיבור הכי טוב במיטה - חשבתי שזה ילך וישתפר - אבל ככל שהזמן עבר התדירות רק הלכה ופחתה...
מצאתי את עצמי לאט לאט הולכת ונהיית יותר ויותר מתוסכלת, פוחדת ליזום ולקבל סירוב, בולעת את החשק המיני והיצריים, כועסת על שטויות, נהיית ממורמרת בכל תחומי החיים, והכעס התחיל להציף אותי בכל נושא כמעט.
בנושאים אחרים - יש לנו תקשרות מעולה, והרבה אהבה - אבל השיחות על הנושא הזה לא ממש מניבות פרי, ההיפך, זה רק מרחיק אותנו עוד ועוד...
המצב כרגע הוא שהוא טוען שאני צריכה לקבל אותו כמו שהוא, הבעיה היא שאני לא ממש מצליחה - קשה לי לקבל את המצב ככה, אני כמו נלחמת איתו. נהייתי אובסביבית סביב הנושא הזה - וכל חודש, בימים ששהורמונים מתפרעים - אני כמו משתגעת - נכנסת לסערות רגשיות כבירות סביב הנושא הזה,
למרות שהוא סיפר לי שזה קרה לו גם עם החברות הקודמות שלו, שהוא איבד את המשיכה אליהן ושהן היו ממש מתוסכלות ממנו - אני לוקחת על עצמי די הרבה אשמה. שואלת את עצמי שאלות לגבי מה אני אמורה ללמוד מזה? מה השיעור שלי כאן? האם משהו לא בסדר עם המיניות שלי? האם אני מינית מידי? האם אני לא מושכת? ולפעמים אני חושבת שאולי זה המשחק שלו... שאולי זה הכוח שיש לו עלי - ושהוא משתמש בכוח הזה כהגנה ממשהו ...?
האמת שאני די נואשת ואפילו שוקלת פרידה - אבל עכשיו אני מפחדת מה יקרה אם אף בן לא ירצה לשכב איתי? כל הסיפור הזה ממש הוריד לי את הבטחון בעצמי ובמיניות שלי... זה די קשה להיות עם גבר שלא רוצה לשכב איתך...
זה הסיפור שלי - והשאלה היא מה עושים כשצד אחד לא מעוניין? מה אתן הייתן עושות? האם קרה לכן פעם שהייתם באחד מהצדדים האלו (שרצה או שלא רצה)? יש לכם עצה? נחמה?
תודה על ההקשבה 